פרשת 'בלק'
הכלי לברכת ה'-ביטול ומסירות נפש
פרשת בלק היא 'פרשה שמימית'. יש בה הרבה רמזים על הגאולה העתידה מצד אחד, והוראות רבות ומדוייקות בעבודת ה' מצד שני. רבים מהמפרשים מתעכבים כבר על שמה התמוה לכאורה של הפרשה, שנקראת על שמו של בלק המואבי, ששכר את בלעם בן בעור הרשע לקלל את ישראל באמצעות כישופים הבאים מכוחות הטומאה והסטרא אחרא ר"ל.
אחת התשובות לכך היא שבלק מלך מואב, למרות כוונתו להרע לישראל, זכה לכך שבסופו של דבר תצא ממנו רות המואביה שהתגיירה, ומזרעה יצא דוד המלך שממנו יגיע לעתיד לבוא המלך המשיח ויגאל את ישראל.
לא בכדי ביקש בלק מבלעם לקלל את ישראל. שכן לאחר הניצחונות הגדולים על עוג מלך הבשן וסיחון, הבין בלק מלך מואב, כי עם ישראל הוא עם חזק לא מכוח צבאו, אלא מכוח עליון רוחני. לכן הוא מנסה בכוחות עליונים (כישופים ונבואות הבאים מכוחות טומאה גדולים), בכדי לקוב ולקלל את ישראל.
באחת משיחותיו, הרבי מליובאוויטש שופך אור חדש על הפרשה ועל משמעותה. אם נתבונן ברקע ההיסטורי והגיאוגרפי של הפרשה, נגלה שכל המאורע עם בלק ובלעם, קורה בסמוך לכניסתם לארץ ישראל בפעם הראשונה. ממש על מפתן הכניסה לארץ, לאחר שכבר כלו מתי מדבר והוכשרה הדרך לכיבוש הארץ כהבטחת ה' לאברהם בברית בין הבתרים, דווקא אז הגיעו בלק ובלעם וניסו להרע לישראל באמצעות כוחות טומאה וכישופים גדולים שהיו מצויים בידיהם.
גם ההפטרה שבדוגמת הפרשה, עוסקת ולא בכדי, בתקופה הראשונה לאחר הגאולה העתידית. "אשר לא ייקווה לאיש ולא ייחל לבני אדם". בזמן הגלות, לצד הביטחון בה', על היהודי לעשות כלי בדרך הטבע בכדי להיות ראוי לברכת ה'. להאמין שה' הוא זן ומפרנס כל בריה ובריה בהשגחה פרטית מופלאה, ומצד שני, נדרשת ממנו יגיעה "בזעת אפך תאכל לחם", "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך".
בהפטרה לעומת זאת, מובא מצב 'אחר' לחלוטין, המתאר את ראשית הגאולה. בו, הברכה תשרה בדרך ממילא וללא כל יגיעה מצד האדם, באופן של: "וברכך ה' אלוקיך בכל אשר תעשה".
כל זה יקרה לעתיד לבוא, כשההכרה האלוקית 'תשתלט' על האדם והעולם, שלא יהיה בניגוד ובהעלם לאלוקות אל ההיפך, כלי המשרת את האלוקות. זה לא שהנהגת הטבע תתבטל, אלא שיהיה ניכר שהטבע הוא אלוקות במוחש.
בחסידות מובא כי ישנם שני דרכים לעשיית כלי לברכת ה'. הדרך האחת: בגלל ציווי הקב"ה לעשות כלי בדרך הטבע לברכת ה', אזי אז, הטבע מקבל חשיבות על ידי האדם, ואז לעיתים חלילה כשנוצרים קונפליקטים ותהיות, בין קיום המצוות והתורה לבין 'טבע העולם', האדם מוצא את עצמו במלחמה תמידית עם נפשו הבהמית בכדי להתגבר עליה ולהמשיך לעבוד את ה'. וישנה אפשרות שניה: האדם מבין שהטבע הוא רק האמצעי להגיע לעבודת הבורא בצורה הנכונה, ואז 'הטבע' לא מפריע כלל לעבודת האדם.
להגיע לדרגה הגבוהה הזאת, שהטבע לא מפריע לאדם, אפשר להגיע בביטול ובמסירות נפש בלבד. ביטול באופן כזה של למעלה מטעם ודעת של בר אנוש.
לכן אנו מוצאים בסוף הפרשה את עניין חטא 'בעל פעור', ששורש החטא הגיע מהתבהמות והענקת מקום לתענוגות גשמיים שהורידו את הגוף למקום שפל. התשובה למצב עגום זה הייתה מסירות נפש בדוגמת פנחס, נכדו של אהרון הכהן, באופן של למעלה מטעם ודעת.
זו גם הסיבה שמאורע זה עם בלק ובלעם, קרה על סף כניסתם לארץ המובטחת. בהיותם במדבר, בני ישראל נהנו מניסים ומהנהגה על-טבעית. 40 שנות נדודים, מלחמות וניצחונות שמימיים, הביאו אותם למצב שבו הם לא נזקקו לחסדי הטבע. ודווקא עם כניסתם לארץ, שבה היה עליהם לעסוק ביישוב הארץ על פי טבע, הבהיר להם ה' יתברך, כי אל להם להתפעל מהטבע, אלא אדרבה, לנצלו לטובת עבודת ה', שכן לטבע אין חשיבות משל עצמו.
כך גם בחשכת ימי הגלות האחרונים, על יהודי לדעת כי הנהגתו צריכה להיות באופן זהה. לא להתפעל מהעולם הטבעי, אלא לנצלו ככלי שרת לעבודת ה' יתברך והכשרתו לקראת הגאולה העתידית שנמצאת בפתח.
הרב הרצל קוסאשוילי הי"ו מלוד
