פרשת 'לך לך'
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך… וילך אברם כאשר דבר אליו ה'
ופירש רש"י "לך לך. להנאתך ולטובתך ושם אעשך לגוי גדול וכאן אי אתה זוכה לבנים, ועוד שאודיע טבעך בעולם".
זהו כידוע אחד מעשרה ניסיונות שנתנסה אברהם אבינו.
לכאורה יש להבין, במה הניסיון כאן כל כך גדול. והלא בחרן אין לאברהם אבינו ילדים, והקב"ה מבטיח לו, שאם ילך אל הארץ ההיא יתן לו ילדים וירבה את זרעו. הקב"ה גם מבטיח לאברהם שתלאות הדרך לא יגרמו למיעוט ממונו ולא למיעוט שמו, אלא להפך, הקב"ה יברך אותו, אם ילך, בממון רב ובשם טוב ובכבוד, איפה אם כן הניסיון.
קושיא נוספת מתעוררת כאן, 'אמירה' היא כידוע לשון רכה, ו'דבור' היינו לשון קשה (כמו שנאמר כה תאמר לבית יעקב – אלו הנשים שצריכות לשון רכה. ותגד לבית ישראל – אלו האנשים). מדוע אם כן נאמר בתחילה 'ויאמר' ה' אל אברם לך לך, ובפסוק ד' נאמר וילך אברם כאשר 'דבר' אליו ה'.
מתרץ השפת אמת ששתי הקושיות יסוד אחד להם, ההליכה על פי ציווי ה' אכן היתה כדאית לאברהם אבינו, שכן הקב"ה הבטיח לברכו בילדים בפרנסה ובעושר ולגדל את שמו, אך אברהם אבינו ברוב צדקותו לא שמע לקולו מפני השכר הגדול, אלא "וילך אברם כאשר דבר אליו ה'", ללא חשבונות וצפיה לתגמול, אלא אך ורק משום שהקב"ה אמר ללכת.
ולפי זה מובנת גם השאלה השניה, שכאשר ציוה אותו ה' היתה כאן 'אמירה' בלשון רכה. כי יחד עם הציווי היו הבטחות גדולות. אבל כאשר אברהם אבינו הלך הוא לא הלך בגלל ההבטחות אלא אך ורק בשביל ציווי ה', ולכן נאמר כאן בלשון קשה לשון דיבור.
הדברים מתקשרים עם ביאור המפרשים בניסיון הנוסף והקשה ביותר של אברהם אבינו הלא הוא ניסיון העקידה. גם שם הציווי נאמר על ידי השי"ת עצמו, ולכאורה מי הוא זה האיש אשר ישמע קול אלוקים חיים שמבקש ממנו כל אשר יהיה ולא יעשה את דבריו אם כן במה גדול הניסיון בזה.
אלא הביאור הוא שאברהם אבינו עשה כל מעשיו אך ורק לכבוד שמים ולא לשם שכר העולם הבא וכל שכן לא לשם שכר בעולם הזה, וכיון שכן היה לאברהם אבינו משמעות מיוחדת בהעמדת בן בעולם מלבד הרגש הטבעי שיש אצל שאר בני אדם בהעמדת בנים והוא להרבות כבוד שמים בעולם על ידי שיהיה מי שימלא את מקומו אחריו בהאדרת שם שמים בעולם, וכמו שהעידה התורה על אברהם אבינו "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט", דהיינו שזה הי כל תכליתו בהעמדת בנים בעולם. וכיון שכן הרי שבעצם על ידי העקידה היה נדרש ממנו לוותר על השאיפה הרוחנית הכבירה הזו לשם קיום רצון השי"ת, וזהו הקושי הגדול שהיה טמן בניסיון זה.
בהקשר לזה מובא בפוסקים לעניין כמה דברים שהוזכרו בחז"ל כדברים המסוגלים לעשירות או אריכות ימים או לכפרת עוונות וכיוצא בזה, שלא יעשה אותם האדם אך ורק לשם העושר ואריכות ימים אלא יעשה הדברים לשם פועלם וסוף הכבוד והעשירות לבוא.
שבת שלום
הרב אברהם טטרואשוילי הי"ו מבני ברק
