פרשת 'כי תשא'
בפרשתנו מופיע שוב הציווי על שמירת השבת: "ושמרתם את השבת כי קודש היא… כל העושה בה מלאכה ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה". מהי מלאכה האסורה בשבת? חז"ל מפרטים ל"ט אבות מלאכה האסורים בשבת. היה צפוי שמסכת שבת תיפתח בהצגת המלאכות האסורות בשבת, אך תחת זאת המסכת נפתחת בדיני 'הוצאה מרשות לרשות', שלכאורה היא פרט בדיני שבת.
אלא ש'הוצאה מרשות לרשות' היא עיקר מהותה של השבת. השבת נועדה להביע את בעלותו של הקב"ה על העולם, ואת היות הבריאה כולה 'רשות היחיד' של הקב"ה. אנו שובתים ממלאכה בשבת, כי הבורא ברא את העולם בשישה ימים ושבת ביום השביעי. נמצא שדיני ההוצאה מרשות לרשות משקפים את הרעיון המרכזי הזה.
ככלל, עבודת ה' מתחלקת ל'רשות היחיד' ול'רשות הרבים'. לימוד התורה וקיום המצוות הם בבחינת 'רשות היחיד', מפני שרק הקב"ה מצוי בהם, אלה עניינים של קדושה בטהרתה, ואין שם שום דבר זר לקדושה. 'רשות הרבים' זו העבודה של 'סור מרע'. ה'רבים' מייצגים את ההפך מהאחדות האלוקית. משמעות המושג 'רשות הרבים' במובן הרוחני היא, שאין כביכול בעל-בית אחד, אלא זה מקום הנתון לשליטתם של רבים, וכל אחד ואחד יעשה שם כראות עיניו. יהודי נדרש לדחות עמדה זו ולשלול אותה, וזאת על-ידי שהוא סר מהרע ואינו עובר על רצון הבורא.
אך בין שני הקצוות האלה יש רשויות שנחשבות דרגת ביניים. למשל, חצר משותפת לכמה דירות. מן התורה גם היא רשות היחיד, אך חכמים אסרו לטלטל בה משום שהיא דומה לרשות הרבים. הפתרון לחצר כזאת הוא 'עירוב חצרות' – שכל השכנים יניחו מאכל אחד בערב שבת, ובכך 'יתערבו' כרשות אחת. הרשויות האלה מסמלות את תחומי החולין, שאינם חטא ואינם מצווה. אלה עיסוקים שיכולים לשרת את הבורא ולעלות לקדושה, אך בשימוש לא-ראוי הם עלולים לרדת למטה ולהיכלל בתוך הרע.
ההתייחסות ל'רשויות' האלה מתחלקת אף היא לשניים: יש דברים שהגישה כלפיהם צריכה להיות – "קדש עצמך במותר לך". אמנם אלה דברים מותרים, אבל יהודי מקדש את עצמו ומתנזר מדברי מותרות שאינם נחוצים לבריאות הגוף ולצורכי עבודת הבורא. ויש דברים שההתייחסות אליהם היא – "כל מעשיך יהיו לשם שמים" ו"בכל דרכיך דעהו". היהודי משתמש גם בענייני החולין האלה לשם שמים, או למעלה מזה – על-ידי הדברים האלה עצמם הוא מגיע ל'דָעֵהוּ', לידיעת הבורא. ליהודי ניתן כוח לשנות את העולם ולפעול שגם דברים שבמקורם אינם 'רשות היחיד' יתהפכו ויהיו 'רשות היחיד' לקב"ה. כך הופכים את העולם כולו שיהיה 'רשות היחיד' בגלוי, שיוכל לגלות את מלכותו של הקב"ה במלוא העוצמה, בגאולה האמיתית והשלמה
