פרשת שלח לך
"ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים אחריהם".
מובא בספר שבט מוסר (פרק כז, פיסקה כא): עוד לך כלל גדול שלא ימצא יצרך פתח לשלוט בך: בלכתך בשוק, ואתה רואה נשים באות לקראתך, שים עיניך לארץ עד שתעבורנה, ואל תסתכל בהן; תדע, שהראייה פתח להכניסך בהרהורים רעים, שתראה שיתגבר עליך בחוזק, שתשים עיניך לראותן. ואם אין ראייה זו כלום, למה מתגבר עליך עד שכמעט לא כל אדם יכול לעמוד בנסיון זה, כי אם מי שאהבת בוראו חקוקה בלבו? …וכמה רעות נמשכות מזה, כאומרם ז"ל (ירושלמי ברכות א, ה) עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה. עכ"ל.
וכתב בספר פלא יועץ, ערך "ראייה": ראיה חמורה שמביאה לידי עבירה, שהעין רואה והלב חומד, וכמה רעות רבות ועבירות חמורות באות ע"י העיניים. אם מסתכל בעריות והלב חומד ובא לידי עבירה או לידי הרהורי עבירה – גדול עוונו. ואפילו אם לא בא לידי עבירה כלל ולא נסתכל בה אלא כדי להכירה – הראיה עצמה היא גופה עבירה, ופוגמת בעיני נשמתו ובעינין עילאין (=בעינים העליונות). עכ"ל.
וכתב עוד שם, בערך "עריות": ואסור ראיית הנשים הוא חמור מאוד, וחשוב כזנות, שכן כתוב (במדבר טו, לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם". ומתגלגל בעוף הנקרא "ראה". וכתב הרמב"ם שנקרא 'משומד לדבר אחד'. ועל מי שאינו מסתכל בנשים אמר הקב"ה: "הדין – דידי" (=אדם זה, שלי). (ירושלמי ברכות פ"א ה"ה). עכ"ל.
ומובא בספר אורות אלים (מס' כלה): כל המסתכל באשה בכוונה, כאילו בא עליה (מס' כלה פ"א). אף לזאת יחרד כל לב, ועינים תזלנה פלגי מים, כמאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קיט, קלו) "פלגי מים ירדו עיני על לא שמרו תורתך". ועיקר הכל לעשות גדר בעצמו, להיות עוצם עיניו מראות ברע.
עוד כתב בספר אורות אלים (ויקרא רבה), וזו לשונו: אמר ריש לקיש: נואף בעיניו נקרא נואף. ר' מנשיא אמר: כל מי שרואה דבר ערוה ואינו זן עיניו ממנה, זוכה להקביל פני שכינה (ויק"ר כג, יב-יג). אוי לנו, כי הן בעוון נעשה לנו כהיתר, וזה הוא בעוכרנו, שחשכו עינינו מראות במושכלות; יראי ה', חזק ונתחזק, וה' אלקים יעזור לנו, אמן כן יהי רצון. עד כאן לשונו.
וכתב בספר קב הישר (פרק ב) …וזה לעומת זה: כמו שהמסתכל בדברי קדושה – הוא עושה מלבוש לראיות עיניו בקדושה, כן ח"ו הוא להיפך: כיון שהאדם ממציא לראות בדברים האסורים ובנשים זרים – אז מכניס את עצמו לטומאה גדולה…. ולכן תקנו חז"ל גדר וסייג שלא להסתכל במקום רע, שלא יבא לידי חטא, כגון בנשים ובתולות, המביא לאדם לידי קרי. ועל זה כיון דוד המלך ע"ה (תהלים קיט, לז): "העבר עיני מראות שוא, בדרכך חיֵני"… ובוא וראה מה דאיתא בזוהר פרשת פקודי, כי יש ממונה אחד, הנקרא "פתות" על שם שהוא מפתה לבני אדם להסתכל ולעיין במה שלא צריך לו, בכמה ניאופים וזנות; ולאחר מיתת האדם, כשנקבר בקבר, בא הממונה ההוא ומחזיר להאדם נשמתו, ואחר כך נוטל את האדם באכזריות, ומשבר העצם של העיניים, ונוטל ממנו את העיניים ואחר כך דן את האדם ביסורין קשים ומרים, ואחר כך מורידים אותו לבור שיש בו הרבה נחשים ועקרבים, ואוחזין בו ודנין אותו בדינים קשים ומרים, רחמנא ליצלן.
ובספר "ראשית חכמה" (פרק ח, הובא בספר 'לשכנו תדרשו' עמ' קכא): כתב וזו לשונו: מאחר שהעין רומז כל שמות הקדושים האמורים, וכל שיעור הקומה וכל העולם, מי שישמור עיניו מחטוא בהן, שומר כל גופו ומקיים העולם בזכותו. ואם ח"ו פוגם בה, פוגם בכל האמור. ולכן ראוי הוא שלא יסתכל אדם בעיניו למקום ערוה, וכלל הפגם הוא בקודשא בריך הוא ושכינתיה, שפוגם הראות הקדוש מת"ת היוצא מבת עין שהיא השכינה. עכ"ל.
וכתב המשנה ברורה (סי' ע"ה ס"ק ז', הובא שם) וז"ל: המסתכל באשה אפילו באצבע קלה – כיון שמסתכל בה ליהנות, עובר בלאו "ולא תתורו אחרי… עיניכם", ואמרו חכמים שאפילו יש בידו תורה ומעשים טובים, לא ינקה מדינה של גיהנם.
איתא במשנה תורה להרמב"ם (הל' תשובה פ"ד): חמשה דברים – העושה אותן, אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהן דברים קלים בעיני רוב האדם, ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא, ואלו הן: …ג) המסתכל בעריות ומעלה על דעתו שאין בכך כלום. והוא אומר: וכי בעלתי או קרבתי אצלה, והוא אינו יודע שראיית העיניים עוון גדול, שהיא גורמת לגופן של עריות, שנאמר (במדבר טו, לט) "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם".
עד כאן מדברי רבותינו. והדברים מתאימים מאוד לדורנו בכלל, ולתקופת הקיץ בפרט. ישמע חכם ויוסף לקח, וייזהר לנפשו.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
