פרשת עקב
"וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל"
רבי יוסף חיים בעל ה'בן איש חי' מביא בספרו בשנה ראשונה ובשנה השנייה את הפסוק הנ"ל ומסביר אותו בכל שנה בהיבט אחר. בשנה הראשונה מסביר את הפסוק הנ"ל כך: כאשר אנו פונים לאדם ואומרים לו תזכור זה מפני שכנראה יש דבר שמשכיח ממנו דברים ולכן פונים אליו ב'תזכור' לדוגמא: 'זכור את יום השבת לקדשו' ז"א שכנראה האדם שוכח את המותר והאסור ביום השבת בגלל הטִרדות והעמל של כל ימי השבוע ולכן נראה שהאדם שוכח את הלכות השבת ולכן התורה פונה אלינו ב'זכור את יום השבת' וכו'. ועוד, שכאשר האדם עוסק במה שהוא עוסק במהלך כל השבוע ושהכל מתנהל כפי שצריך להתנהל ז"א עולם כמנהגו נוהג וזה ברור לכאורה מאליו ומובן מאליו שכך זה צריך להיות ולכן יתכן מאוד שהאדם יכול לשכוח שמי שבאמת מנהל את העולם ומנהיג את העולם וכל העסק שהוא עוסק זה מאת ה' יתברך, ולכן צריך להזכיר לאדם לכן יש צורך ל'תזכור', ולכן אומר הבן איש חי שאנשי כנסת הגדולה תיקנו את אותם בִרכות ההודאה על ארבעה דברים שהאדם יכול להגיד שזה הטבע של העולם וישכח את מי שבאמת מנהיג את העולם. אותם ארבעה עליהם צריכים להודות להקב"ה על החסד וההצלה שעשה איתם הקב"ה הם: חולה שהיה במצב מאוד קשה ובחסדי ה', הקב"ה ריחם עליו והוציא אותו ממצב זה לכך שהוא קם ממיטת חוליו בריא ושלם. וכן החבוש בבית האסורים שהיה ללא תקווה שבכלל הוא לא יזכה לצאת לחופשי אבל הקב"ה ריחם עליו ויצא לחופשי. וכן יורדי הים שהיה בסכנה של ממש כאשר הים גועש וח"ו עלול היה לרדת למצולות אבל הקב"ה ריחם עליו וירד ליבשה שלם בגופו וכל אשר יש לו. וכן מי שהיה במדבר ששם ישנם כל מיני חיות ומזיקין ויצא משם ללא כל פגע. כל אלו צריכים להודות להקב"ה על הטובה שעשה איתם, והסימן לכל אלו הוא 'חיים' וכדי שלא ישכחו שהקב"ה הוא מנהיג את העולם, וזה לא דבר מובן מאליו שהם ניצלו והם בריאים ושלימים ולכן יש את הצורך הזה של 'וזכרת' שלא נשכח ח"ו מי באמת עושה עימנו חסד.
ובשנה השניה בעל ה'בן איש חי' מסביר במעט דמיון לשנה הראשונה על אותו הפסוק שהתורה לימדה אותנו כמה עלינו להיות יודעים שכל מה שאנחנו משיגים זה לא בכוחות עצמנו כי אם מאִתו יתברך כי הוא הנותן לנו כֹח לעשות, שהרי אם האדם יחשוב שכל מה שהוא השיג זה הכל בזכות כוחו ובזכותו ע"י העמל שהוא השקיע הרי הוא מאבד את עצמו לדעת, כפי שאומר ר' יוסף חיים.
ועוד מובא בשם האשליך הקדוש בפרשת 'כי תבא' שאנחנו לומדים מהביכורים כמה האדם צריך לדעת שהכל מאִתו יתברך שכאשר פרי חדש הראשון שגדל וכבר הוא ראוי למאכל צריך להביא אותו לבית המקדש לביכורים וזאת בכדי לדעת ולהפנים ששום דבר לא ממנו מהאדם כי אם מהקב"ה וכל זה כדי שוב להזכיר לנו מי נותן לנו שפע והצלחה.
ולכן התורה כתבה את המילה 'וזכרת' למה? שלא יתגאה האדם ויאֹמר 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה', וכדי להזכיר לנו זאת מביא בעל הבן איש חי לנו שלוש מצוות שמהם אנחנו צריכים לזכור שהקב"ה הוא נותן לנו את כל השפע והוא עושה לנו חסד והוא ורק הוא נותן לנו ברכה במעשה ידנו, ושלוש המצוות הם: ב,ש,ר ב- ברכות, ש- שמיטה, ר- ריבית. ברכות שאנו מצווים על הברכות לברך על כל דבר וכך אתה זוכר שהקב"ה נתן לך את הפרי או כל דבר אחר. שמיטה שבכל שנה שביעית אנחנו נוטשים את האדמה לומר לנו ששום דבר לא שלנו הכל של הקב"ה והוא גם נותן ברכה לשנים הבאות. ריבית שכאשר אנחנו מלווים לחבר או למשפחה כסף אנחנו מלווים לו בחינם ז"א ללא ריבית כי כך ציווה אותנו הקב"ה. ולכן גם הג' מצוות האלו באים להזכיר לנו שהכל מאִתו יתברך ושום דבר לא שלנו ולא אנחנו עשינו את כל הכבוד הזה.
ויה"ר שנזכה באמת לזכור שהקב"ה הוא הנותן לנו כוח לעשות חיל כי אם לא, לא היינו מצליחים לעשות מאומה מכל הדברים שיש כאן בעולם הזה.
לרפואת דבורה בת שרה, סימון טוב בן חנה, שרה בת שמחה
לע"נ הלל בן חכם ראובן ושמחה
הרב יעקב בטוניאשוילי הי"ו מלוד
