פרשת נצבים
"הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו"… (דברים כט' פסוק כ"ח)
פשט הפסוק מבאר רש"י הקדוש: "ואם תאמרו מה בידינו לעשות? אתה מעניש את הרבים על הרהורי היחיד שאמר "פן יש בכם איש או אשה כו' אשר לבבו פונה וכו' ואחר כך "וראו את מכות הארץ ההיא" וכו'. והלא אין אדם יודע במטמוניו של חבירו?! וע"כ בא הפסוק ואומר אינני מעניש אתכם על הנסתרות, שהן לה' אלקינו והוא יפרע מאותו יחיד! אבל הנגלות לנו ולבנינו לבער הרע מקרבנו, ואם לא נעשה דין בהם יענשו את הרבים" עכ”ל.
וראיתי פירוש יפה על פסוק זה: "הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לו ולבנינו" – לעיתים קורה והאדם רואה דבר שקורה לו ןחושב שזה בגלל סיבה מסוימת שכך נראה הדבר וחושב שהבין ויודע הכל!.. ולא מבין שהוא רואה רק קצה קצהו של הדבר את "הנגלות", אך את הנסתרות הוא איננו רואה.
כדי להמחיש זאת נביא סיפור:
מסופר על חסיד עשיר שהיה בזמן האדמו"ר ה"צמח צדק" זצ"ל, אותו יהודי היה סוחר גדול ומדי שנה היה נוסע ליריד ושוהה שם כשלשה שבועות וקונה כמויות גדולות של סחורה ומוכר במשך השנה ומכך היתה פרנסתו. אותו חסיד סיגל לעצמו כדרך קבע לעבור בדרכו ליריד מדי שנה דרך כפר אחד שבו גר יהודי עני תלמיד חכם שבעבר לימד את בניו של אותו חסיד ולתת לו סכום כסף יפה כתרומה ומשם היה ממשיך לרבי הצמח צדק לקבל ברכה להצלחה. כך עשה כמה שנים וברוך ה' הברכה היתה במעשה ידיו. שנה אחת צצו לו כמה עיכובים ויצא לדרך מאוחר יותר, חשב החסיד: היות ויצאתי מאוחר יותר אלך הפעם ישירות לרבי ומשם ליריד כדי לא לאחר ליריד ובחזור בסיום היריד אלך למלמד לתת לו תרומה. כשהגיע לרבי שאל אותו הרבי: ואצל המלמד כבר היית? אמר לו החסיד שלא היה כיון שלא רצה לאחר ליריד. אמר לו הרבי: לא טוב עשית אל תשנה ממנהגך ואם לעצתי תשמע עבור אליו לפני היריד ובזכות הצדקה ה' יעזור לך! בלית ברירה עשה החסיד כפי המלצת הרבי ונסע במיוחד לאותו מלמד, כשהגיע אליו שמח לקראתו המלמד שמחה גדולה וערך לכבודו סעודה צנועה. בתום הסעודה נתן החסיד למלמד את התרומה ורצה לקום וללכת, אך היום נטה לערוב והמלמד הפציר בחסיד להישאר ללון עד למחרת ולצאת עם בוקר לדרך ולא עכשו כשכמעט לילה. השתכנע החסיד ונשאר לישון עד הבוקר. בבוקר קם החסיד ורצה כבר ללכת, אך תקפו אותו מיחושים ולא חש בטוב ובלית ברירה נשאר עוד יום בתקוה שהמיחושים יעברו. אך לצערו המיחושים התגברו מיום ליום עד כי נחלה מאד וכמעט נטה למות ל"ע ושלחו להודיע למשפחתו והביאו רופא מיוחד שיטפל בו ולא יכל לעזוב את בית המלמד מחמת קושי מחלתו ונשאר שם כמה חדשים וכל הזמן הזה המלמד מתפלל ובוכה לרפואתו.
לאחר כשלשה חדשים החלים לאט לאט ממחלתו ובפנים חמוצות הודה למארחו המלמד והלך לדרכו. ליריד כבר לא היה טעם ללכת כי כבר עבר הזמן, וגם כל הכסף הלך על הרפואות.. הלך החסיד ישירות לרבי כדי להתלונן כביכול על העצה של הרבי שבגללה חלה מאד והפסיד כסף והיה בסכנה וסבל. כשהגיע החסיד לרבי עוד טרם פצה את פיו אמר לו הרבי: רגלי האדם ערבים לו, למקום שנגזר עליו למות, לשם רגליו מוליכות אותו. דע לך-אומר לו הרבי-כשבאת אלי ראיתי שהגיע זמנך ואתה צריך להפטר מן העולם בקרוב, ולא יכולתי לעשות כלום לעזור לך. אמרתי אולי בזכות מצוות הצדקה תנצל ולכן המלצתי לך ללכת למלמד ולתת לו צדקה. התפילות שהתפלל עליך המלמד שאתה שנים תמכת בו עלו למעלה והגנו עליך ובזכות זה נהפך לך הדין ממות לחיים!! ועתה אין לך להתלונן על מה שקרה אלא נהפוך הוא עליך להודות למלמד שבזכותו אתה עוד חי!!
הנה לנו דוגמא למה שאמרנו קודם שהאדם חושב שיודע ומבין הכל.. ולא מבין על מה עשה לו הקב"ה ככה… ועל זה אומר הכתוב: "הנסתרות לה' אלקינו" וכמו שאומר בפרשת האזינו: ”אל אמונה ואין עוול, צדיק וישר הוא"!!
יהי רצון שבזכות אמונה תמימה זו בהנהגת הקב"ה נזכה להדבק בקב"ה וכמ"ש: ”ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" ויכתוב ויחתום אותנו לשנה טובה ומתוקה ולחיים טובים ולשלום, אמן.
הרב מיכאל בראל (אלאשוילי) כולל עולי גרוזיה- לוד.
לע"נ אבי מורי חכם אברהם בן יעקב ומלכה,
שבתי אלאשוילי ע"ה בן אברהם ורות
לאה לובה בת חכם יהושע ושרה ע"ה אדזיאשוילי
