פרשת בשלח
קריעת ים סוף הנס ומה שבניהם
כדי להבין את הדברים נתבונן בפרשה ונבין את גדלות הנסים שקרו בפרשה זו.
בפרשתנו מסופר שהמצרים ראו את בני ישראל בתוך הים ביבשה רצו גם הם לתפוס את בני ישראל
ולרדוף אחריהם. הקב"ה מטיל מהומה במחנה מצריים ושומט את הגלגלים מרכבי המלחמה. התנועה
נעשית כבדה והמצרים מתחילים לפקפק ביכולתם להילחם עם ה' המגן על עם ישראל. כאשר אחרון
הישראלים יוצא הקב"ה מורה למשה להטות שוב את ידו על המים והים חזר לעצמו באותו זמן המצרים מוצאים את עצמם במים. עם ישראל מתפעמים מכוחו של ה' ומתחזקים באמונתם. בשירתם מתארים הם את הפחד שנפל על העמים בראותם את גדלות ה' ומעלים על נס את העתיד הכניסה לארץ מובטחת וכינון בית עד לה'. פלא גדול שהוא קריאת ים סוף. אך אם נתבונן נוכח שזה לא היה סתם נס הים שעד לפני רגע היה כמכשול וכמחסום לפני בני ישראל בדרך נס הפך לחומה ולמגן לבני ישראל מימינם ומשמאלם. מה גם שבדרך הטבע תפקיד הים הוא להפריע לעם ישראל ולא רק שלא הפריע הוא גם עזר להם. נשאלת השאלה: בזכות מי זכו בני ישראל לנס קריעת ים סוף? חכמינו זכרם לברכה (חז"ל) מספרים לנו שבזכות ילדי עם ישראל שהיו שם באותו זמן שהתרחש הנס הגדול הצביעו ואמרו כאחד זה ק-לי ואנווהו הם אלו אותם ילדים שהכירו תחילה לפני כל עם ישראל והודו לו על הנס הגדול בזכות אותם הילדים שאמרו שירה על הנס הגדול כל העולם מכיר בה' עד עצם היום הזה בזכות תודה בזכות שירה נבקע הים. נס שלא נראה כמותו נעשה בזכות תודה של תינוקות של בית רבן. מתפילה זכה וטהורה שבוקעת מהלב באמת התחולל הנס.
על נס זה עמ"י מתחייב לומר שירה לא רק על נס קריעת ים סוף אלא גם על עוד שלושה ניסים שהתרחשו בדרך לא"י וסימנם: ח י י ם ח-חולי, חולים שהיו בניהם נרפאו במעמד הר סיני, י- ייסורים
היו שעברו ייסורים בדרך י- ים, את הים עברו ביבשה (נס קריעת ים סוף) ם-מדבר, את המדבר עברו
ברגל בנסי ניסים ארבעת הניסים האלו קיימים גם בזמננו ומצריכים 'ברכת הגומל' והודאה לה'.
נס הוא דבר מרומם מהטבע ולכן האדם צריך להכיר בטובתו של הקב"ה על כך.
הלכה היא בשולחן ערוך: (רי"ח,ה') שאדם הנעשה לו נס במקום אחד או יותר לעולם שיגיע לאחד
המקומות יזכיר "ברוך שעשה לי נס במקום זה ובמקום ההוא.." מתעוררת השאלה: מדוע צריך אותו
אדם לברך על כמה מקומות יחדיו באשר הוא נמצא באחד המקומות שנעשה לו נס? והתשובה: כאשר קורה לאדם נס הוא הוא מודה על כך לקב"ה. הקב"ה רואה את הכרת הטוב ומזכה אותו בנס השני. ולכן, כאשר אדם מגיע למקום בו קרה לו הנס האשון, השני וכו' צריך להודות על כולם יחדיו כי לולא הנס הראשון לא היה יכול להתרחש הנס השני וכו' כלומר: כאשר אדם זוכה לנס הראשון הינו מחוייב לברך, שאר הניסים הם בזכות ההודאה על הנס הראשון.
אמר ר' סימון בילקוט שופטים על הפסוק :"ויעשו בני ישראל" שכל אדם שאומר שירה (תודה) על נס
שנעשה לו מוחלין לו על כל עוונותיו ונעשה בריה חדשה. הזרע שמשון מביא סגולה נפלאה ביותר בה הוא מסביר שאדם יכול לחולל ניסים לבדו. הכיצד? כאשר אדם מודה לקב"ה על "ניסך שבכול יום עמנו"-על ניסים שבכל יום הקב"ה שמח מכך ונותן לאדם עוד ניסים לומר עליהם תודה. כלומר, כאשר האדם מודה על נס אחד הקב"ה כבר שותל לו את הנס הבא אז.. שווה להודות.
ר' שמואל אלישעשוילי הי"ו מלוד
