פרשת ויקהל
פרשת ויקהל מספרת על התרומות שנידבו כל ישראל בעבור מלאכת המשכן, ואחרי תיאור כל הפריטים שנתרמו מופיע הפסוק: "והנשיאים הביאו את אבני השוהם…". פסוק זה בא ללמד שהנשיאים הביאו את נדבתם לאחר נדבות כל ישראל. מתבקשת כאן מיד השאלה, למה עיכבו נשיאי ישראל את נדבתם עד גמר נדבות כל הציבור? משיב על כך רש"י, בשם רבי נתן, שהנשיאים אמרו: "יתנדבו ציבור מה שמתנדבין, ומה שמחסרין – אנו משלימין אותו". לאחר שראו שבני-ישראל כבר הביאו את כל הדרוש, החליטו להביא את אבני השוהם.
התורה רומזת כאן שהתנהגותם זו של הנשיאים לא הייתה דרך-ההתנהגות השלמה המצופה מהם. לכן כתובה המילה "והנשיאים" בכתיב חסר – "והנשִׂאִם", כפי שמפרש רש"י בהמשך: "ולפי שנתעצבו בתחילה, נחסרה אות משמם". מה הסיבה שאכן הנשיאים החליטו להמתין עד שבני-ישראל יביאו את נדבותיהם? הם עשו זאת מתוך הבנה שתפקידם, כנשיאי-ישראל, לדאוג תחילה שבני-ישראל יעשו את הנדרש מהם. לדעתם, אילו היו מזדרזים ונותנים את תרומתם האישית, היה בכך משום פגיעה בתפקידם, כי במקום לעורר את עם-ישראל לתרום למלאכת המשכן, חשבו על עצמם ועל תרומתם-שלהם.
אכן זו חובתם של נשיאי-ישראל, לדאוג קודם-כול לעם-ישראל. כך נהג משה רבנו, כפי שמספרת התורה לקראת מעמד הר-סיני: "וירד משה מן ההר אל העם", ומסביר רש"י: "מלמד, שלא היה משה פונה לעסקיו, אלא מן ההר אל העם". ברור ש'עסקיו' של משה אין פירושם צרכיו החומריים, שכן בכך אין כל חידוש. הכוונה היא שמשה לא פנה אפילו לעסוק בהכנותיו הרוחניות למתן-תורה, בהיותו מי שמקבל את התורה מסיני. כי בהיותו נשיא ישראל עמד לנגד עיניו דבר אחד בלבד – צרכיו של עם-ישראל, ולכן פנה תחילה "אל העם", מסר להם את השליחות האלוקית וּוידא שמילאוה כראוי, ורק לאחר מכן התפנה לחשוב על הכנותיו למתן-התורה.
אולם אף שדרך זו היא אכן דרכם של נשיאי-ישראל, בכל-זאת במלאכת המשכן נדרשו הנשיאים להתנדב ראשונים. על-ידי הקמת המשכן הושג העניין הכללי של "ושכנתי בתוכם", שהשכינה שורה בישראל, וזו ההוכחה ש"נתכפר לנו עוון העגל". לכן נדרש כאן שהמשכן יוקם במהירות הגדולה ביותר.
אילו היו הנשיאים מזדרזים ומתנדבים ראשונים, היה הדבר ממריץ את בני-ישראל להביא את נדבותיהם במהירות גדולה יותר, ובכך הייתה מלאכת המשכן מסתיימת מוקדם יותר. לכן במקרה הזה נחשבה התמהמהותם 'עצלות', והתורה החסירה אות משמם. ומכאן יש ללמוד הוראה, שאין לאדם להסתפק בהשפעתו על הזולת, אלא הוא עצמו צריך להוסיף בעבודתו העצמית, בלימוד התורה ובקיום המצווה, שעל-ידי זה משכינים את הקב"ה כאן למטה. (לקוטי שיחות)
באדיבות צעירי אגודת חב"ד chabad.org.il
