פרשת שלח
כתוב בפרשה: 'ויקרא משה להושע בן נון יהושוע' נאמר בגמרא (סוטה לד:) שמשה רבינו התפלל ואמר "יה יושיעך מעצת מרגלים". על כך אומר הרבי מליובאוויטש שצריך להבין מאחר שהמרגלים היו כשרים באותה שעה והכרח הרי לומר כך שאם לא כן לא היה משה רבינו מסכים לשלוח אותם והדבר היה תלוי במשה כנאמר 'שלח לך' לדעתך א"כ לשם מה התפלל יה יושיעך מעצת מרגלים? ואם נניח שלמרות שהם היו כשרים היה חשש שמא יקרה משהו ולכן משה התפלל בעד יהושוע אז לא מובן למה הוא התפלל רק בעד יהושוע ולא בעד כולם?
בגמרא (שבת קה:) כתוב 'כך אומנותו של היצר הרע היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך עד שאומר לו עבוד עבודה זרה'. הגמרא הזאת באה להסביר איך יתכן שיהודי יעבור עבירה, כי הרי קשה לומר זאת שיהודי מבני אברהם יצחק ויעקב שיש לו נשמה, שנאמר: 'נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראתה אתה יצרתה אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי', וכמו שאדמו"ר הזקן אומר בספר התניא (פרק ב') שנשמתו של היהודי היא חלק אלוקה ממעל ממש, וא"כ איך יתכן שיהודי יעבור על ציווי הקב"ה? ועל כך אומרת הגמרא שזוהי אומנותו של היצר הרע, והוא לא עושה זאת בבת אחת כי אם לאט לאט, במצוות יש הרי את העניין של הידור מצווה, בא איפוא היצר הרע ואומר לשם מה עליך לקיים את המצוות בהידור תקיים את המצוה סתם, לאחר מכן בא היצר הרע וטוען שיקיים את המצוה כפי שיוצאים בה ע"י הדחק וכך הוא מוצא פתח לומר שיעבור על איסור, ואם זה כך לגבי מצוה פרטית שהקלה כלשהי במצוה גוררת אחריה עבירה של איסור כל שכן במצוות אהבת ישראל שהיא היסוד של כל המצוות וכמאמר הירושלמי (נדרים ט-ד) 'אמר רבי עקיבא ואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה' והקלה במצוה זו גורמת לנתינת מקום של היפך הטוב ח"ו.
בקשר לאהבת ישראל מסופר בגמרא (שבת לא:) על גר שבא לשמאי וביקש ממנו למדני את כל התורה כולה על רגל אחת ודחפו באמת הבניין, כשבא להלל ואמר לו למדני את כל התורה כולה על רגל אחת אמר לו הלל מה ששנאו עליך אל תעשה לחבריך זו כל התורה כולה והשאר פירושים, וקשה, האם שמאי לא היה יכול לומר לו את זה?
אלא התירוץ הוא ששמאי עבודתו והנהגתו היתה בקו הגבורות ומבחינתו של שמאי כשבא אדם כזה ואומר למדני כל התורה כולה על רגל אחת לא היה מקום לכך ולכן דחפו מאמת הבניין, שאמת הבניין פירושה מידה ומשום המדידה וההגבלה של בנין שמאי – דחפו, אבל כשהוא בא להלל שעניינו 'בהילו נרו' שזה חסד והמשכה אזי הוא מצא מקום גם עבורו ואמר שבאמצעות אהבת ישראל זוכים לכל התורה כולה.
נאמר בזוהר (א-קו-א) על שלשה צדיקם שכל אחד מהם חי בדור שלא היה הגון: נח, אברהם ומשה, בדורו של נח בשעת המבול התפלל נח רק בעדו ובעד בני ביתו ואילו בנוגע לבני הדור כולם לא חשב כלל, רק כשבאו אליו ושאלוהו לפשר בניית התיבה גילה להם שהקב"ה עומד להביא מבול לעולם ואף הוכיחם אבל הוא לא הלך אחריהם והזוהר מתבטא ביחס לכך בצורה קשה. אברהם לא המתין על שיבואו אליו אלא 'ויקרא שם בשם ה' עולם' הוא הלך לכולם ופרסם אלוקות בעולם אבל למרות זאת עבודתו התבטאה רק לגבי עשיית צדיקים ואילו עבור אלה שאינם צדיקים לא התפלל, שבשעת גזירת סדום ביקש מהקב"ה אולי יש צדיקים בתוך העיר וכו', וכשנענה שאפילו אין עשרה צדיקים אזי ואברהם שב למקומו- שוב לא השמיע כל טענה, אבל משה רבינו שהוא 'רעיה מהימנא' בשעה שחטאו ישראל דרש משה רבינו מהקב"ה למחול לכל ישראל וגם להרשעים ולא רק שלא התנהג כנוח שלא התפלל רק בעד עצמו אלא אדרבה , משה רבינו אמר 'ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת'.
ובכך יובן מדוע התפלל משה רבינו למען יהושוע דווקא – יה יושיעך מעצת מרגלים – ולא בשביל האחרים, בחסידות מוסבר שהטעם לכך שלא רצו המרגלים להיכנס לא"י הוא משום שלא רצו להתעסק בגשמיות העולם שהרי במדבר לא היה לישראל עסק עם גשמיות שכן לחם היה מהשמים, מים מבארה של מרים, והלבושים שלהם גוהצו ע"י ענני הכבוד. לעצמם יתכן שזו הדרך הטובה אבל עבור רועה ומהנהיג הדור כדי לבצע כוונת דירה בתחתונים יש הכרח בהתבטלות עצמית לחלוטין ונתינה לבעיות הדור, ולכן לא נתן כלב יד למרגלים שכן לכלב היתה התבטלות כלפי משה רבינו מנהיג הדור וכנאמר 'ויהס כלב את העם אל משה' שמשה הוא בחינת 'ונחנו מה' ביטול עצמי וביטול במציאות, לפיכך כלב- רוח אחרת היתה עמו, וזה הטעם לכך שמשה התפלל על יהושוע דווקא כי משה ידע שיהושוע יירש את מקומו בהנהגת הדור. שהרי אלדד ומידד מתנבאים במחנה שמה מת ויהושוע מכניס את ישראל לארץ. ולכן התפלל עליו 'יה יושיעך מעצת מרגלים' – גם בשעה שכשרים היו, כי מנהיג הדור חייב להתמסר לכולם.
סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד
