פרשת פנחס
״פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בנ״י…״
מדוע ייחסו הכתוב, מפרש רש׳׳י, לפי שהיו השבטים מבזים אותו, הראיתם בן פוטי זה שפיטם אבי אמו עגלים לעבודה זרה והרג נשיא שבט מישראל, לפיכך בא הכתוב ויחסו אחר אהרן.
שימו לב, עד כמה לכאורה היו אטומים בני שבט שמעון ודואגים לכבוד נשיאם, פנחס הרי עצר המגיפה במה שעשה והציל מיתת אלפים מבני ישראל, פנחס היה היחיד שעשה מעשה, ואעפי׳׳כ באים ומבזים אותו, בגלל שיתרו פיטם עגלים לעבודה זרה, הרי ממה נפשך, אם המעשה היה שלילי, אזי שיהיה אביו אדמו׳׳ר, נבזהו, אך אם המעשה חיובי, מה טוענים בני השבטים?!
שאלה נוספת, הכיצד התנהגו כך בני השבטים, הרי הגמ׳ בב׳׳מ נט. דורשת, דאסור להונות הגר ומהו "להונות". אסור להזכיר לו שהיה גוי פעם, והכיצד ביזו אותו כך ועברו על איסור ד׳׳ת?!
פנחס, אומר המדרש קיבל שכר על מעשהו ומהו השכר ״לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום״ (ו״שלים״ כתיב – י׳ קטיעא). שלים הוי בגימטריא = 380, כלומר, זכה שמזרעו יצאו 380 כ״ג, 80 בבימ״ק 1 ו – 300 בבימ״ק 2.
מסבירים המפרשים, דכשהקב״ה רוצה לגמול שכר עם עושי מצוה, הוא נותן להם שכר היפך השכל, היפך ההיגיון האנושי.
לדוג׳: הגמ׳ בתענית דף ט. דורשת הפס׳ ״עשר את כל מעשר תבואתך…״ – עשר בשביל שתתעשר, ולכאורה כל אדם בר דעת שואל, הכיצד אם נפריש ממשכורתנו החודשית, הכסף יגדל, ממתי מחסרון מגיע יתרון?! והקב״ה מבטיח ״בחנוני נא בזאת״.
ועוד דוג', הגמ׳ בשבת קיט. שואלת מספר שאלות, ביניהם, ״מפני מה עשירים שבשאר ארצות זוכים לעשירות. עונה הגמ׳ מפני שמכבדים את השבת״, מה הקשר בין שמירת השבת לעשירות, הרי זה היפך השכל, אם אדם לא עובד בשבת, יש פחות הכנסה חודשית לכאורה. אלא אומר הקב״ה, בגלל שהגוים מבזים היהודים בגולה ולועגים להם, מדוע אינכם עובדים בשבת, האינכם חוששים לפרנסתכם, עונה להם הקב״ה, אל דאגה, כבדו השבת, ואני אדאג לכם.
דוג׳ אחרונה לענייננו, התורה אומרת בפרשת ראה בענין עיר הנידחת: ״הכה תכה את יושבי העיר ההיא לפי חרב. ואת כל שללה תקבוץ ושרפת באש את העיר.. ונתן לך רחמים ורחמך והרבך כאשר נשבע לאבותיך״.
ומה ההסברה לדבר על רחמים כששורפים עיר שלימה על כל יושביה, אלא מבטיח הקב״ה, לכאורה כשאדם מקבל תפקיד של ״מוציא להורג״, הוא מפתח בעצמו מדת האכזריות, אלא אומר לו ה׳ ״ונתן לך רחמים ורחמך״ – זה יהיה שכרך.
וכמו שמספר אוה״ח הק׳ שפגש פעם ״תליינים העושים מאמר המלך״ וראה שיש להם חשק גדול להרוג. ואמרו לו שביום שאין עבודה מאוד משעמם.
פעם סיפר לו יהודי מח״ק שביום שאין עבודה – זה יום מת.
וזהו השכר שקיבל פנחס, מפני שקיצר ימיו של זמרי בן סלוא, קיבל אריכות ימים ושנים טובות, ״שלים״ – הוי שלימות נצחית, עד שהפך לאליהו הנביא.
עוד כ׳ בזוה״ק כשעשה פנחס המעשה פרחה נשמתו דהרי כל שבט שמעון התאסף להרגו, דהרי פוגעים בנשיאם, בכבוד השבט, ונכנסו בו, מביא הזוה״ק, נשמות נדב ואביהוא, ולכן יחסו הכתוב שוב "פנחס בן אלעזר בן אהרן" לומר לך פעמיים ״בן" דהוא כבר ממש כבן לאהרן – כמו נדב ואביהוא.
ויש לשאול מדוע דוקא הביא 2 נשמות אלו, מה הקשר בין המעשה לבין נשמות אלו שההורה אליו שמן הסתם היו טעונות תיקון כל שהוא.
וכעת נבאר הדברים אחת לאחת:
הגמ׳ בסנהדרין פב. מספרת שכשהביא זמרי בן סלוא את כזבי בת צור (א׳ ממלכי מדין) למחנה העמידה מול מרע״ה (תפסה בבלוריתה) ושאלו – זו מותרת או אסורה, ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך, ונתעלמה ממשה רבנו הלכה וכל עם ישראל געו בבכייה. מיד הגיע פנחס, מה ראה, ראה מעשה ונזכר הלכה וכאן לכאורה מביא הירושלמי דו שיח מוזר ביניהם: א״ל פנחס: "אחי אבא למדתני בירידתך מהר סיני הבועל ארמית קנאין פוגעין בו, א״ל משה "קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא", ע"כ לשון הירושלמי. לכאורה מוזר, האם שכח פנחס איך קוראים למ״ר שכינהו אחי אבי אבא?!
ועוד שאלה נוספת שואל הר״ן, הרי הלכה זו, הלכה היא ואין מורין כן, כלומר אם באו לשאול ב״ד מה לעשות, התשובה היא נכון זו ההלכה, אך לא אומרים לו – "עשה כך"!
וא"כ הכיצד א״ל מ״ר: "קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא?!
ממשיכה הגמ׳ בסנהדרין לספר: עמד פנחס ואמר – האם אין כאן אדם שיהרגנו, ואין אחד שיהרג על ידיו?! היכן הם האריות, "גור אריה יהודה". "דן יזנק מן הבשן", "בנימין זאב יטרף", כיון שראה שאף אחד לא עושה מעשה, מיד ויקח רומח בידו…
שאל יהודי א׳ שאלה, תארו לכם מישהו בא לאדמו״ר, והחסידים של האדמו״ר לידו, ושואלו דבר הלכה ואומר לו – א״ת לי אסור, איך אתה מתיר לעצמך, האם השואל היה יוצא משם עם שיניו בפיו, האם היה יוצא משם חי?!
האם מ״ר לא ידע התשובה לשאלתו של זמרי, הרי צפורה היתה לפני מ״ת ועוד שהתגיירה, מדוע אף אחד לא מגיב לזמרי בן סלוא?! מדוע לבכות, התקיפו אותו מיד!
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
