פרשת מטות מסעי
"וְנֹבַח הָלַךְ וַיִּלְכֹּד אֶת קְנָת וְאֶת בְּנֹתֶיהָ וַיִּקְרָא לָה נֹבַח בִּשְׁמוֹ".
הרב חיד"א זצוק"ל בספרו נחל קדומים כתב על פסוק זה, וזה תוכן דבריו: בספר "ילקוט ראובני" רמז על המלים "ויקרא לה נבח בשמו" כך: "לה" – ראשי תיבות של "לשון הרע", "נבח" – שהמדבר לשון הרע יבוא בגלגול בכלב נובח. עד כאן דבריו.
והרב "זרע ברך" כתב שיש לזה שני טעמים: א. שהמדבר לשון הרע, עונשו שמזונותיו מתמעטין, כמו הנחש, שהיה הראשון שדיבר לשון הרע, שאמר לחוה שה' יתברך אכל מעץ הדעת, ולכן יכל לברוא עולמות, וגם אתם אִכְלוּ מעץ הדעת ותוכלו לברוא עולמות. ונגזר עליו שמזונותיו יתמעטו, כמו שנאמר (בראשית ג, יד): "וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ". כך גם בעל לשון הרע מזונותיו מתמעטין. והנה גם הכלב מזונותיו מעטים, כדאיתא בגמרא (שבת קנה, ב): דָּרַשׁ רִבִּי יוֹנָה אַפִּיתְחָא דְּבֵי נְשִׂיאָה (=בפתח בית הנשיא): מַאי דִּכְתִיב (משלי כט, ז) "יוֹדֵעַ צַדִּיק דִּין דַּלִּים"? יוֹדֵעַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכֶלֶב שֶׁמְּזוֹנוֹתָיו מוּעָטִין (שאין אדם חס עליו לתת לו מזונות הרבה. רש"י), לְפִיכָךְ שׁוֹהָא אֲכִילָתוֹ בְמֵעָיו שְׁלשָׁה יָמִים, כְּדִתְנַן: כַּמָּה תִּשְׁהֶא אֲכִילָתוֹ בְּמֵעָיו וִיהֵי טָמֵא (בעל חיים שאכל מבשרו של אדם מת, כל עוד בעל החיים חי, אינו מטמא. אך אם מת בעל החיים, אזי אם מת בעל החיים כאשר בשר האדם המת שאכל עדיין לא התעכל במעיו, הרי הוא מטמא באהל. וכמה זמן אורך העיכול)? בְּכֶלֶב שְׁלשָׁה יָמִים מֵעֵת לְעֵת, וּבְעוֹפוֹת וּבְדָגִים כְּדֵי שֶׁתִּפּוֹל לָאוּר וְתִשָּׂרֵף. עד כאן לשון הגמרא (עיין שם עוד).
ב. אמרו חז"ל, שהמדבר לשון הרע הוא כופר בעיקר, כדאיתא בגמרא (ערכין טו, ב): אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא: כל המספר לשון הרע, כאילו כפר בעיקר, שנאמר (תהלים יב, ה): "אשר אמרו ללשוננו נגביר, שפתינו אתנו, מי אדון לנו". עד כאן. והנה קליפת הכלב נקראת "בַּלְאֲדָן" – בל אדון (דהיינו שאין אדון לעולם), שעניינה כפירה. עד כאן דברי הרב "זרע ברך".
ולפי זה מובן, שבמילה "לָ֥֥ה" שבפסוקנו יש טעם "תרי טעמי" (=שתרגומו: שני טעמים), כי יש ב' טעמים לכך שבעל לשון הרע מתגלגל בכלב (כרמוז בפסוקנו כנ"ל): א' "נוֹבַח" – שהוא נובח על שאין לו מזונותיו, וגם בעל לשון הרע מתמעטין מזונותיו כנחש. ב' "בִּשְׁמוֹ" – שהקליפה נקראת "בלאדן", בל אדון, שהוא כופר בעיקר, וגם בעל לשון הרע כופר בעיקר.
ובזה אפשר לרמוז הפסוק (תהלים קה, יז-יח): "לְעֶבֶד נִמְכַּר יוֹסֵף, עִנּוּ בַכֶּבֶל רַגְלוֹ" – שהוא דיבר לשון הרע על האחים, אך לפי שהיה לשם שמים, מ"כֶּלֶב" נהפך ל"כֶּבֶל". וגם "עִנּוּ" – לפי שלא היה עָנָו עם אחיו ונתגאה עליהם, לכך "ענו בכבל". עד כאן דברי הרב חיד"א זצוק"ל.
ונראה לי בס"ד להוסיף: הנה הרב חיד"א רמז את שני הטעמים לגלגול בכלב בשלשת המלים "לה נבח בשמו", כנ"ל. ויש להוסיף שנרמזו הטעמים בראשי תיבות וסופי תיבות של אותן שלשת מלים: טעם ראשון, שענשו הוא להיות כלב שיש לו מיעוט מזונות, כמו הנחש שהחטיא את חוה על ידי לשון הרע. וזהו סופי תיבות של "לה נבח בשמו" – סופי תיבות ה'ח'ו' "חוה". טעם שני, שהוא כופר בעיקר, לכן יתגלגל בכלב שקליפתו היא קליפת הכפירה, "בלאדן". וזהו ראשי תיבות של "לה נבח בשמו" – ראשי תיבות ל'נ'ב' "נבל", שהוא כינוי לכופר בעיקר, כמו שאמר דוד המלך ע"ה בתהלים (יד, א; נג, ב): "אָמַר נָבָל בְּלִבּוֹ אֵין אֱלֹקִים".
ובספרי "תורת מאיר" הבאתי בפרשת משפטים, שנרמז גלגול המספר לשון הרע בכלב בפסוק "לכלב תשלכון אותו", ושזו כוונת הגמרא (פסחים קיח, א): וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: כָּל הַמְּסַפֵּר לָשׁוֹן הָרַע, וְכָל הַמְּקַבֵּל לָשׁוֹן הָרַע, וְכָל הַמֵּעִיד עֵדוּת שֶׁקֶר בַּחֲבֵירוֹ, רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, עד כאן, עיין שם. ושם הבאתי ביאור הדבר מספר "ובחרת בחיים" (פרשת מטות), וזה תורף דבריו: מכת בכורות הייתה בחצות הלילה, וזה הזמן שהכלבים צועקים, כמובא בגמרא (ברכות ג), ובכל זאת שתקו. והאדם צריך ללמוד מהם קל וחומר: ומה כלבים, שאין להם שכר ועונש, שתקו לכבוד בוראם, קל וחומר לאדם שיזהר מלשון הרע. ואם עבר ולא שתק, יתגלגל במי ששתק. עד כאן.
אחים יקרים, הרינו רואים במאמר הזה, מקצת מהגרעונות של סיפור לשון הרע: כופר בעיקר, ומזונותיו מתמעטין, ומתגלגל בכלב. ועוד רבות מובא בדברי חז"ל על חומרת איסור זה. ובכן, אחר הדברים האלה, יתבונן האדם בנפשו, ויעשה חשבון נפש כמה הוא נזהר באיסור לשון הרע, שלא להוציא דבר רע מפיו על שום אדם מישראל (חוץ ממצבים שמותר או מצוה או אפילו חובה לספר לשון הרע – ועל פי הכללים הנלמדים בספר "חפץ חיים"). ודבר זה תמיד צריך חיזוק, כי יצר הרע משכיח מאתנו תמיד את חומרת האיסור, וגם אם התחזקנו היום, אחרי כמה ימים שוב יכשיל אותנו. וזה מהדברים הצריכים חיזוק תמיד. ה' יצילנו משגיאות, ויראנו לטובה אות, ונזכה בשוב ה' ציון מהרה לראות. שבת שלום.
הרב מאיר מושיאשוילי הי"ו מאשדוד
