פרשת נח
האדם נבחן ונקבע על פי מעשיו:
"אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוהים התהלך נח" (בראשית ו' ט')
רבותינו חולקים האם מה שכתוב "בדורותיו" הוא לשבח או לגנאי. דהיינו, האם הכוונה היא שאם בדור כה מרושע הוא נחשב לצדיק, על אחת כמה וכמה שהיה יותר צדיק אם כולם היו צדיקים. או שכל היותו צדיק היא מפני שהיה זה ביחס לדורו שהיו רשעים, ואילו היה חי בזמנו של אברהם הוא לא היה נחשב לכלום.
כל האמור זה קודם בניית התיבה, ובתקופת השהות בה. אך אם נתבונן היטב במה שקרה לאחר היציאה מהתיבה נראה, כי אירעה כאן תפנית מפתיעה שדורשת מאתנו התבוננת יתירה.
"ויחל נח איש האדמה ויטע כרם, וישת מן היין וישכר ויתגל בתוך אהלו" (בראשית ט' כ'-כא').
להיכן נעלם הקומפלימנט של התורה "איש צדיק תמים", שפינה את מקומו ל"איש האדמה". וכפי שהמפרשים מבארים, המילה ויחל היא מלשון חולין דהיינו היפך הקדושה והרצוי. מה קרה כאן ששמו הטוב של נח הינו נחלת העבר, והתורה מנציחה את המעשה המגונה הזה והשלכותיו לדורי דורות.
כך כותב רבנו עובדיה ספורנו (במקום) "התחיל בפועל בלתי נאות, ולכן נמשכו מזה מעשים אשר לא יעשו. כי אמנם מעט מן הקלקול בהתחלה יסבב הרבה ממנו בסוף כמו שיקרה בחכמות מהטעות בהתחלה".
כאן מעמיד לנו הספורנו יסוד גדול ועצום לחיים – ישנה חשיבות אדירה לתחילת כל תהליך או מהלך שהוא. סטייה ולו הקטנה ביותר אף אם היא לא תהיה מורגשת, בכוחה לייצר ולהנחית מהלומה בדמות כישלון מהדהד, כזה שייזכר לדורות. וכמו שכתוב בפס' "טוב אחרית דבר מראשיתו". אם הדבר נעשה בצורה טובה מתחילה, אזי הטוב הזה ילווה את כל התהליך הרלוונטי.
ולענייננו – נח סטה מהמסלול בכך שהייתה לו להיטות אחר האדמה. במקום לנטוע גפנים ככל קודמיו, הוא נטע כרם. הייתה כאן יציאה מהנדרש ממנו בפרט שכעת העולם היה שומם, טרגדיה בכל קנה מידה אפשרי, דווקא יין זה מה שחסר בו כרגע ?? זו הייתה התביעה על נח.
לעיתים רבות בחיינו אנו מזלזלים במעשה כזה או אחר, באמרנו כי אין לכך שום חשיבות מכרעת. אך תורתנו תורת חיים, והיא המלמדת אותנו כי אף האדם הגדול ביותר יכול לרדת לתהום עם היסח דעת של שנייה. והסיבה לכך פשוטה בתכלית – הגוף נמשל לסוס שיש לו את צרכיו ודחפיו השונים. כל זמן שהרוכב עליו ערני ומחזיק במושכות, הוא ידע להתמודד עם הפתעות בלתי צפויות. הכי הרבה אם צריך משתמשים גם בשוט. אך אם הוא נותן לסוס להוביל אותו, הוא יכול להיות סמוך ובטוח שהוא יגיע לתהום במהירות שלא מביישת צ'יטה, או במקרה הפחות רע הוא יתהפך בשולי הדרך עם כל מטלטליו.
העניין הוא, שלרובנו קשה להפנים את העובדה כי אנו מורכבים משני הפכים השונים בתכלית זה מזה, וממילא הערנות הינה בהתאם. וכשמתרחש דבר בלתי צפוי אין לנו את הכלים להכיל את הסיטואציה, וההתרסקות כואבת עד כדי ייאוש.
הייתי רוצה ברשותכם להציע הצעה שיכולה לייעל לכולנו את החיים באופן ניכר (מניסיון אישי). דווקא בזמן זה בו עונת הסתיו בעיצומה והחורף ממתין לו בפינה, מין תקופה של התכנסות פנימה כפי שניתן לראות זאת גם על עולם הצומח, זהו הזמן המתאים ללמוד בספרי מוסר כדוגמת אורחות צדיקים, חובת הלבבות, מסילת ישרים ועוד רבים וטובים. בכוחם של ספרים אלו להאיר לנו את חשכת העולם המבלבל והמפתה, ולתת לנו כיוון לדרך נעלית ומרוממת יותר.
נזכור כי בכוחו של מעשה קטן להפוך אותנו מן הקצה אל הקצה הן לטוב והן למוטב. אל לנו לזלזל ולהוריד בערכו של דבר הנראה כקטן, שלעיתים דווקא בו טמונה ההצלחה מאירת הפנים לה כל אחד מצפה ומייחל.
הרב מיכאל מירון הי"ו אחיסמך לוד
להרצאות \ חוגי בית 0504150251
