פרשת שמיני
"ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל ויאמר אל אהרון קח לך עגל בן בקר לחטאת ואיל לעולה תמימם והקרב לפני ה' (ויקרא ט, א-ב).
"ויהי ביום השמיני" – שמיני למלואים, הוא ראש חודש ניסן שהוקם המשכן בו ביום, ונטל עשר עטרות.
"קרא משה לאהרן" – להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה, ולא יאמרו מאליו נכנס, ללמדך שדרך ארץ קדמה לעבודת המשכן ולכל הקורבנות.
"קח לך עגל" – להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא על עוון העגל שעשה.
פרשתנו פותחת ביום הגדול בו הוקם המשכן ובו ביום הוכרז לעיני כל שהקב"ה כיפר לאהרן על חלקו במעשה העגל וכן בכללות לכל עם ישראל.
נתאר לעצמנו באיזה מצב עם ישראל ואהרן שרויים, העולם היה אמור להיות מתוקן מזוהמת הנחש, עולם מתוקן ושלם, דורי דורות אנו עסוקים ב"לתקן" כלשון המקובלים, כל מצוה כל ברכה כל אכילה יש בה כדי לתקן, את מה לתקן? לתקן את ההרס והחורבן הרוחני שנעשה עקב חטא אדם הראשון.
הנה בזמן שעם ישראל אמרו נעשה ונשמע, התרוממו למדרגת המלאכים שמסוגלים להתבטל בצורה מוחלטת לקב"ה ולהאמין בו שרק טובתם רצונו. ולכן יכלו להקדים ולומר נעשה לפני נשמע.
הקב"ה מטהר את עם ישראל מכל מ"ט שערי טומאה שדבק בהם במצרים, ומכניסם לתוך נ' שערי קדושה, העולם מגיע לסוף תיקונו לאחר אלפי שנות דור, אבל יצר הרע תפקידו להכשיל את האדם, וכאשר ראה היצר שהגיע עת סיום תפקידו, השתדל בכל עוז להכשיל את ישראל ולהחזיר את העולם לקלקולו הראשון, ושיבש את סדרי העולם והצליח על ידי הערב רב להכשיל את ישראל בעוון ע"ז ושוב העולם נופל למצב הקודם, קודם מתן תורה.
איזה פספוס נוראי, מאז עוון העגל ועד היום אנו סובלים מחמתו, כל היסורים והמוות שיש בעולם בגין עוון העגל, וכעת יש הזדמנות פז להציל את כל העולם.
ובכל זאת הפסדנו את ההזדמנות הגדולה הזאת, איזה צער איזה חורבן והרגשה נוראית, אנחנו נזכר לדורי דורות שהיינו בדור שיכל לתקן את העולם כולו מכל מחדליו, ואנחנו הדור שברגעים האחרונים אבדנו הכל במעשה העגל, השברון הוא עצום!
הקב"ה רוצה חלילה לכלות את עם ישראל.
אלא שמשה עומד בפרץ ומתחנן לקב"ה שיסלח לעם ישראל, ובזכות משה הקב"ה סולח לעמו, אבל עדיין ההרגשה קשה מאוד, עד אותו יום גדול, "יום השמיני" שבו הקב"ה שוב חוזר ומשכין את שכינתו על ישראל מחדש.
והקב"ה פונה לאהרן באופן מיוחד "קח לך עגל" – להודיע שמתכפר לו עוון העגל.
היום הזה היה יום שמחה לעם ישראל ובפרט לאהרן שמשמש בכהונה גדולה.
והתורה מדגישה שיום זה היה יום השמיני שלכאורה אינו בכלל ימי המילואים, כמו שהתורה כותבת בפרשת צו "כי שבעת ימים ימלא את ידכם" (שם ח, לג).
א"כ מהו יום השמיני, הרי כבר מלאו שבעה ימים? אלא שבשבעה ימים חונכו אהרן ובניו לעבודת המשכן.
אפשר עוד להוסיף ולומר שביום השמיני היתה בו תוספת קדושה. שבעה ימים מורים על מימד העולם הגשמי והחומרי, אבל יום השמיני מורה על יציאה מגדרי העולם הגשמי לעבר עולם נעלה יותר רוחני יותר. וכדברי המדרש ש"בו ביום נטל עשר עטרות" לרמז לדברי הגמ' בערכין (דף יג:), שכינור של ימות המשיח יהיו בו שמונה נימין, ושל העולם הבא עשרה נימין. לפי שבימות המשיח יתגלה כבוד ה' ויראו שה' שליט על כל שבעה כוכבי לכת שהם מנהיגי העולם הזה, אבל לעולם הבא שנהיה מופשטים מן החומר לגמרי, יתווסף ההשגה בכח מלכות ה', במספר תשע בסוד ארון תשעה וכפורת טפח, ואז השמיני יעלה למספר עשרה.
ובפרשתנו רמוז העטרה שתהיה לעתיד לבא במספר שמונה שמורה על מימד מעין העולם הבא.
חז"ל מספרים שיש קשר בין שבעת הימים שהיה משה עומד לפני הסנה והקב"ה מבקש ממנו שילך לגאול את עם ישראל.
"אמר רב שמואל בר נחמני: כל שבעת הימים היה משה עומד לפני הסנה שאיננו אוכל, היה הקב"ה מפתה את משה בדברים לילך בשליחותו למצרים. זה מה שכתוב, "גם מתמול גם משלשֹם גם מאז דברך אל עבדך" (שמות ד, י), גם מתמול- יומיים, גם משלשום – שלשה ימים, גם מאז דברך – יום נוסף, הרי ששה ימים, ביום השביעי אמר לו משה לקב"ה: "שלח נא ביד תשלח", אמר לו הקב"ה: חייך שאני צוררה לך בכנפיך, היינו אזכור לך את הדברים.
אימתי פרע לו הקב"ה?
אמר רבי לוי: כל שבעה ימי חודש אדר היה משה מבקש בתפילה ובתחנונים שייכנס לארץ ישראל, וביום השביעי אמר לו הקב"ה: "כי לא תעבור את הירדן הזה"(דברים ג, כז).
רבי חלבו אומר: כל שבעת ימי המלואים היה משה משמש בכהונה גדולה, וכסבור שלו היא – הכהונה, ביום השביעי אמר לו הקב"ה: לא שלך היא, אלא של אהרן היא, הדא הוא דכתיב: "ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל", ושם הוריש את הכהונה לאהרן.
ללמדנו שעל כל פעולה טובה הקב"ה נותן לנו את שכרה, וחלילה כאשר אדם מעקב את רצון ה' הוא מפסיד מעלות גדולות ונשגבות.
הרב שמואל בראשי הי"ו מירושלים
