התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'תצוה'

התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי  בדברי תורה לפרשת 'תצוה'

פרשת תצוה

בפרשתינו מובא הציווי של הדלקת המנורה בבית המקדש, הוא נחלק לשני שלבים:
א. "ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד", צריך להביא שמן זית זך למשה רבינו.
ב. "יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בוקר", עריכת הנרות תהיה ע"י אהרון ובניו.
על כך שואל הרבי מליובאוויטש, לכאורה זה לא מובן אם אהרון הכהן הוא זה שאמור להדליק את הנרות לשם מה צריך להביא תחילה את השמן למשה? ועוד, תמוה מה הטעם שיש הבדל בין שני הפסוקים בעניין זמן בעירת הנרות, שבפסוק שמדבר אל משה רבינו כתוב 'נר תמיד' שצריך שהנרות ידלקו כל הזמן, ובפסוק שמדבר על עבודת אהרון ובניו כתוב שהנרות צריכים לדלוק רק מערב עד בוקר.
בנבואת זכריה נאמר שעם ישראל נמשלו למנורת זהב, מנורת בית המקדש מסמלת את כללות עם ישראל, וכל יהודי בפני עצמו קרוי נר כמ"ש "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ') תפקידו של אהרון הכהן הוא 'להעלות את הנרות' להצית ולעורר את נשמות עם ישראל ולגלות בהם את התשוקה והחיות הטמונה בהם להידבק בהשם. את אש הנשמה מציתים ומדליקים על ידי התורה והמצוות.
עבודת ה' מתחלקת לשני סוגים: לימוד התורה ועבודת התפילה, כשם שבהדלקת נרות יש שתי אפשרויות 'נר תמיד' שדולק כל הזמן ללא שינויים, ונר שעוצמת האור שבו משתנה 'מערב עד בוקר' ממעט אור להרבה אור – כך בעבודת ה' יש אש קבועה ובלתי משתנה – התורה, ויש אש שיש בה שינויים – התפילה והמצוות, התורה היא חכמתו של הקב"ה, היא עומדת מעל מגבלות של זמן ומקום והיא נשארת כך גם אחרי שהתלבשה במושגים אנושיים הניתנים לתפיסת האדם, החובה של לימוד תורה מבטאת את עובדת היותה למעלה ממגבלות הזמן בכך שעל יהודי מוטלת החובה ללמוד תורה בכל רגע פנוי, "והגית בו יומם ולילה" (יהושע א) ולכן התורה נקראת 'נר תמיד'. לעומת זאת עבודת התפילה היא לא בכל רגע אלא יש לזה זמן קבוע בבוקר שחרית, בצהריים מנחה, ובלילה ערבית וכך גם שאר המצוות, יש מצוות שמוגדרות בזמן ויש מצוות שמוגדרות במקום וגם בזה גופא יש חילוק מי מחויב, על כן יוצא שהתפילה והמצוות הם בבחינת 'מערב עד בוקר' הם תלויות בגדרים של הזמן.
וזהו גם ההבדל שוני בין הפוסקים שמדברים על משה ואהרון, מהותו של משה רבינו היא התורה- תורת משה ולכן נאמר בו 'נר תמיד' לעומת זאת אהרון עבודתו הייתה להקריב את הקורבנות בבית המקדש שזה כנגד התפילה ולכן נאמר בו רק 'מערב עד בוקר' ועתה יובן מדוע התורה ציוותה להביא את השמן למשה קודם בכדי שהוא ייתן לאהרון מכח התורה הנצחי שבו, על ידי כח התורה שהיא למעלה ממדידת זמן ומקום אפשר לפעול בתוך מגבלות הזמן ומקום ע"י תורה ומצוות, שאותם אלה שעדיין לא הגיעו למצב של 'אש תמיד' גם הם יוכל להגיע לכך.
יהי רצון שנזכה לגאולה האמיתי והשלמה בבניין בית המקדש ובביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי הי"ו מלוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*