פרשת ויגש
״ולא יכלו אחיו לענות אותו״
אומרת הגמ׳ במס׳ חגיגה: אוי לו לאדם, מה יענה ביום הדין כשיבוא הקב׳׳ה וידון כל אדם לפי מה שהוא. יוסף, קטנם של שבטים היה, ולא יכלו אחיו לענות אותו.
מה הפירוש: ״ידון כל אדם לפי מה שהוא״.
אומר בעל ה״בית הלוי״, כשאמרו לו האחים, נכון, בנימין גנב את הגביע, הוא אשם אך מה עם אבינו, שיצטער כ״כ על חסרון ביאתו. ע״כ ענה להם יוסף: ״אני יוסף, העוד אבי חי״, אני יוסף, אבא נשאר בחיים כשמכרתם אותי, על תוכחה זו, לא יכלו אחיו לענות!
דוגמאות מהחיים, רבותיי, אדם חוגג בר מצוה לבנו, הוא הולך ראשית כל לקנות תפילין.
המוכר מציג לפניו תפילין במחירים של 700$, 1000$ ויש עוד יותר יקרים. ואז הוא אומר לו, לאור פניו, כי יש גם תפילין ב״השגחת הרבנות״ בסך 250$, אומר האבא לעצמו, מה אני רוטשילד, אין לי אפשרות לכזה מחיר, מי שאשם זה שר האוצר וגזרותיו, לא אני! אם הייתי עשיר, הייתי קונה תפילין ב – 2000$ אפילו. מגיע ליל האירוע, או, איזה אולם. מנה ראשונה, שניה, שלישית, מצלמות רחף באולם, תקליטן מיוחד ומלבושים מפוארים.
או, יוכיח הקב׳׳ה על כך, פתאום יש לך כסף, להאכיל אנשים, הערב יש לך כסף, זהו ״יוכיח לפי מה שהוא״.
יהודי קם בבוקר, מגיע לתפילה. היצה״ר אומר לו יש לפניך ג׳ מניינים.
מנין שהחל כבר ב״ש. ומנין שיחל עוד רבע שעה.
ברה״ש עוד לא אמר, בקושי ״מודה אני״, אך יצה״ר אומר לו, יש עבודה, אתה ממהר. החל להניח תפילין ולהתפלל בחטף. לקראת סוף התפלה, נכנס שוב היצה״ר.
או, איזה חזן איטי, ומאיץ בו במשך כל התפילה עד סופה להזדרז, ואז הוא יוצא החוצה, פתאום, הוא רואה חבר, שלא ראה אותו שנים, או שפותח את העיתון בחנות ונעצר רבע שעה לראות את כל החדשות המעניינות. או, או, או, פה דיברת עם הקב״ה אין לך זמן ופתאום יש לך הרבה זמן.
עוד, מסביר ה״בית לוי״, ישנם אנשים כשמדברים על ״שונאי דת״, ״עוכרי ישראל״, אתה רואה אותו מדבר על ״אהבת ישראל״, ״צו פיוס״, ״כולנו עם אחד וכו׳״.
עד שהוא מגיע לגדולי התורה שהרגיזו אותו, או להבדיל אם פוגעים בו, איזה ״אהבת ישראל״ ואיזה…
כמה אנשים יש כשמדברים על ישיבות, אברכים, מילה לא מזדעקים, ואם מדברים ח״ו על פינוי מאחזים, או, איזה קול צעקה הם משמיעים.
״אוי לנו מיום התוכחה, אוי לנו מיום הדין״.
"כי עבדך ערב את הנער" ־ ״כי הנה המלכים נועדו עברו יחדיו״
זהו יוסף ויהודה, 2 מלכים, נועדו ״עברו״, ״עברו״ ל׳ כעס. יחדיו. טען יהודה ליוסף ״כי עבדך ערב את הנער״. מה היתה מחלוקתם?
היתה לפני כ – 500 שנה מח׳ דומה בין 2 פוסקים גדולים בצפת תבות׳׳כ. האלשי״ך הק׳ והמהרשד״ם זצ״ל.
האלשי״ך הק׳ מפורסם בפירושו על התורה, שעליה אמר האריז"ל דהוא אחד מ – ע׳ פירושים לתורה, שניתנו בהר סיני.
פעם היה אדם שאהב מאוד ללמוד בספר זה, וירא לא עלינו, פרצה דליקה בשכונתו, כל הבתים נשרפו, למעט ביתו של אותו אדם ומדוע? התגלה אליו האלשי״ך הק׳ וסיפר לו, שזה בזכות שלמד בספרו הק׳.
ומי הוא המהרשד״ם, היה מפורסם בדורו של מרן ר׳ יוסף קארו היה א׳ מרבותיו.
פ׳׳א היו 2 סוחרים שסיכמו ביניהם על העברת סחורה ממקום למקום דרך הים. הלך הסוחר שאמור להעביר את הסחורה למנהל חברת הספנות וסיכם עמו על עסקת העברת הסחורה, הם חתמו ג״כ שאם יארע דבר מה בדרך, סערה וכל דבר אחר, הוא מתחייב לשלם לו על מלוא שווי סחורתו. לא עלינו, השתלטו על האוניה שודדים וזרקו המלחים לים ולקחו האוניה למקום אחר, ונעלמו. בא אותו סוחר ותבע את המנהל לדין תורה, דהרי חתם על השטר דכל אונסא חייב. טען כנגדו המנהל דאונסא דלא שכיח כזה, דחלק מהספנים ימרדו בשאר הספנים ויקחו האניה למקרא, אונס דפטור הוא.
המהרשד״ם (ר׳ שלמה די מודינא) זצ״ל פסק לחייב. האלשי׳׳ך הק׳ פסק לפטור, דאונסא דלא שכיח הוא וכנגד זה לא התחייב המנהל.
ד״א, גם לפני מס׳ שנים במבצע "עופרת יצוקה" היה ד׳׳ת מענין כזה.
דהיה אדם שעמד להתחתן שם בדרום הארץ, וסגר, בנוסף לדמי מקדמה, עם א׳ מהאולמות שם בדרום.
ולבסוף, פונו משם כל התושבים או שהיה עוצר גדול, ונאלץ להעביר החתונה לי׳׳ם. ותבע מבעל האולם בד׳ הארץ את דמי המקדמה, וסירב בעל האולם להחזיר כספו, ורבו אז הדעות בדבר.
וזהו טעמי המח׳ בין יהודה ליוסף.
יהודה אמר ליוסף "כי עבדך ערב את הנער". אני בעל דבר, אני מייצג את המשפחה.
א״ל יוסף מה פתאום, אתה קיבלת על עצמך, אם יקרה משהו בדרך, איזה תאונה, גנבים או שודדים, אבל לא תופעה כזו שאני לוקח את ענד, כלומר יהודה סובר כמהרשד״ם ויוסף כמהר״ם אלשי״ך.
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
