פרשת אחרי מות
הפרשה פותחת בפסוק "וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו" (טז-א) בפרשת שמיני מתארת התורה את אופן הסתלקותם של בני אהרן "ותצא אש מלפני השם, ותאכל אותם וימותו לפני השם" (י-ב) רש"י מביא שתי דעות מדוע הסתלקו שני בני אהרן 'רבי אליעזר אומר לא מתו בני אהרון אלא על ידי שהורו הלכה בפני משה רבן, ר' ישמעאל אומר שתויי יין נכנסו למקדש'.
חז"ל מביאם שפטירת בני אהרן היה ביום חנוכת המשכן, יום שכולם ציפו וחיכו לו, יום שמחה לכלל ישראל ובמיוחד לאהרן הכהן, מדעו אם כן מתו בני אהרן ביום מרומם ונשגב שכזה? חז"ל אומרים שהציווי לבנית המשכן באה כדי לכפר על חטא העגל, והשאלה מה אם כן הקשר בן פטירת שני בני אהרן, חטא העגל ובניית המשכן?
העגל, אומרים חז"ל במהותו היה רעיון טוב אבל בלי ציווי, כשעלה משה למרום להוריד את התורה לישראל כותבת התורה בפרשת 'כי תשא' "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר" (לב-א) חז"ל אומרים שעם ישראל טעה בחשבון הארבעים יום, ובא השטן והראה להם דמות חשך ואפלה (תנחומא יט) ומיטתו של משה, לומר להם לישראל משה מת, לכן בא ערבוביה בעולם (רש"י שם) וכשחשבו ישראל שמשה מת, חיפשו תחליף שיהיה מקשר בינם לבין הקב"ה ומדוע בחרו בעגל ולא בדמות אחרת? אלה שבמעמד נתינת התורה בהר סיני, כשנפתחו השמים ראו ישראל דמות שור חקוקה תחת כסא הכבוד ולכן בחרו בעגל, הרעיון היה טוב, אבל ללא ציווי, וכל דבר שהוא ללא ציווי הוא בבחינת זר, לכן העגל קרוי עבודה זרה.
לאחר מעשה העגל מיד מגיע הציווי על בנית המשכן מדוע? כי כל פעולה שנעשה במשכן היה בציווי של הקב"ה. מובא 'בבעל הטורים' בפרשת פקודי (מ-לג) ש-י"ח פעמים מופיעה הפסוק 'כאשר ציווה השם את משה' מדוע? לבטא שהמשכן נבנה אך ורק בציווי השם, בניגוד לעגל שנעשה ללא ציווי.
מגיע יום חנוכת המשכן, יום מרומם ונשגב, כפי שכותב האור החיים הקדוש בפרשת שמיני (יא) יום שהיתה בו שמחה לפניו יתברך כיום בריאת שמים וארץ, וביקש הקב"ה להשכין שכינתו ובכך להוכיח לעם ישראל שנתכפר להם אותו עוון נורא של חטא העגל.
וביום זה מקטירים נדב ואביהו בני אהרן אש על המזבח, 'ויקריבו לפני השם אש זרה אשר לא ציווה אותם' (שמיני י-א). שואל האבן עזרא מהו 'אשר לא ציווה אותם'? שמדעתם עשו ולא בציווי' ובכך ערערו ושמטו את הסיבה העיקרית לבנייתו, שהכל יעשה ע"פ ציווי השם.
מצויים אנו בעיצומם של ימים קדושים ונעלים 'ימי ספירת העומר' ימי הכנה לקראת קבלת התורה בחג השבועות, בימי שמחה אלה אנו מתאבלים על פטירתם של תלמיד רבי עקיבא, הגמרא ביבמות (סב:) אומרת 'שנים עשר זוגות תלמידים היו לא לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס וכולם מתו בפרק אחד, מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום, רבי מאיר, רבי יהודה, רבי יוסי, רבי שמעון, ורבי אלעזר בן שמוע והם שהעמידו תורה'.
איך באמת זכה רבי עקיבא, להקים את עולם התורה לאחר השבר הגדול? רבי עקיבא התחיל בגיל ארבעים ללמוד תורה גיל שרבים לא רק שלא יתחילו, אפילו לא ינסו לצאת לדרך חדשה בחייהם. לאחר עשרים וארבע שנים מגיע רבי עקיבא למדרגה עצומה, כאשר בישיבתו לומדים עשרים וארבע אלף תלמידים. ולפתע, תוך שלושים יום קורס מפעל חייו הגדול של רבי עקיבא, וכל עשרים וארבע אלף התלמידים נפטרים במיתה משונה וקשה. מאסון שכזה היו רבים נשברים, אך לא רבי עקיבא, הוא יורד לדרום מוצא חמישה תלמידים ומקים שוב עולם של תורה, מתחיל מהתחלה ומעמיד תורה לכלל ישראל.
מקשים רבותינו מהיכן שאב רבי עקיבא את אותם כוחות ותעצומות הנפש להתחיל ולבנות שוב הכל מחדש? אומרת הגמרא ביבמות (קסו.) תניא, אמר רבן גמליאל פעם אחת היית מהלך בספינה, וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה – רבי עקיבא, וכשעליתי ליבשה בא וישב ודן לפני בהלכה אמרתי לו, בני מי העלך? איך ניצלת? הרי האונייה שהיית בה נשברה! אמר לו דף של ספינה נזדמן לי, וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי'.
אומר רבי בן ציון סנה שליט"א בתשובתו של רבי עקיבא טמון עומק רב, ויש בו דרך חיים לכולנו, חייו של אדם בעולם הזה כמו ספינה לעיתים עומדים אנו לפני גלים גבוהים, תקופות קשות, והתמודדויות לא פשוטות, שמבקשים להטביע את חיינו, אולם אם הייתי מוריד ראשי, ומניח לגל לחלוף ולעבור, היתה חולפת התקופה הקשה והיה האדם מרים את ראשו וממשיך הלאה. אך מי שחסרה לו הסבלנות ולא מוריד ראשו, ומנסה להילחם בגל אין ספק שבסופו ינוצח ויטבע.
זה מה שהשיב רבי עקיבא לרבן גמליאל, בכל צרה שפקדה אותי, בכל תקופה של קושי, ובכל זמן של משבר הורדתי ראשי, ולאחר שחלף הגל הקושי והמשבר, שוב הרמתי ראשי והמשכתי הלאה.
שבת שלום ומבורך.
ר' אליעזר מושיאשוילי – אשקלון
