פרשת עקב
"והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אותם ושמר ה' לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך". רש"י מסביר מצוות שאדם דש בעקביו, מובא במדרש תנחומא זה שאמר דוד המלך בתהילים "למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני" ריבונו של עולם איני מתיירא מן המצוות החמורות מפני שהן חמורות אלא מתיירא אני מפני הקלות שמא עברתי עליהם בגלל שהם קלות, והתורה מזהירה אותנו "הוי זהיר במצווה קלה כבחמורה ועל כך נאמר "והיה עקב תשמעון" מצוות שאדם דש בעקביו ועל כך אומר דוד המלך בתהילים "גם עבדיך נזהר בהם בשמרם עקב רב".
הקב"ה לא גילה לנו מהו שכר מצווה ומצווה שאנו עושים כדי שלא יהיה האדם יושב ומחשב חשבונות איזה מצווה יותר כדי ומשתלם לעשות ואיזה פחות משתלם ולכן אין אנו יודעים מתן שכרן של מצוות. ולכן הפרשה מתחילה בעניין של מצוות שאדם דש בעקביו שאנו מתייחסים למצוות קלות על פי ערך חומרתו ואולי גם שכפי חומרתו כך גם השכר שעתידים לקבל אלא עלינו לקיים את המצוות כפי שציוונו הקב"ה בתורתו ולא לערב שום הבנה או תפיסת עולם שלי עצמי או של כל אחד ואחד.
ועוד, יש עניין שכאשר האדם מתחיל מצווה כל שהיא צריך גם לסיימו המתחיל במצווה אומרים לו גמור כי אם לא המצווה יקרה על שם גומרה, לדוגמא כאשר עם ישראל טרם יצאו ממצרים כולם הלכו למצריים ולקחו מהאוצרות שלהם כפי שכתוב "ושאלה אישה משכנתה כלי כסף וזהב" וכו' ואילו משה רבנו היה מתעסק בארונו של יוסף ובמשך ארבעים שנה הם נדדו במדבר וארונו של יוסף עם משה, אך בסוף ארבעים שנה כאשר משה רבנו מת במדבר משהתעסק בארונו של יוסף היו עם ישראל כפי שכתוב "ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם", ז"א שהמצווה נקרא על שם גומרה, שבמקרה זה הם עם ישראל אפילו שמשה רבנו הוא זה שהתחיל במצווה אבל היות ומשה לא זכה להיכנס לא"י ועם ישראל הם קברו את יוסף, לכן המצווה נקראת על שם של עם ישראל.
ועוד "והיה עקב תשמעון" אפילו העקב שנמצא בתחתית הרגל ורק דורכים עליו כל הזמן בכל זאת הוא לא מתלונן כלפי שמיא, אלא הוא מכיר במציאות ומשפיל את עצמו כלפי אחרים וממשיך לעשות את רצון הבורא ומקיים את היעוד שלו כי לכך הוא נוצר והוא מתנהג בענוה, אבל מתוך המקום הנחות שבו הוא לכאורה נמצא הוא מתעלה מעלה על ידי שהוא רץ לתורה מצוות ומעשים טובים, ועל כך הוא בא על שכרו שלא כמו האצבעות אשר כל הזמן הם ניגפים ומקבלים מכה פה מכה שם אלא העקב הוא חזק ויציב ומעמיד את הגוף איתן וחזק.
על הפסוק "ושמר ה' אלוקיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיך ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך" ישנו סיפור שבביתו של המגיד מקוז'ניץ גדלה נערה יתומה מאב ואם, נערה זו היתה קרובת משפחה של המגיד ולאחר שנתייתמה מהוריה לקח אותה המגיד והכניס אותה לביתו וגידל אותה כבתו. כאשר הנערה הגיעה לפרקה להינשא היא אמרה למגיד שכיון שהיא באה ממשפחה מיוחסת מאד היא לא תסכים להכיר בחור שאיננו ממשפחה מיוחסת כי ברצונה לגרום נחת רוח למשפחתה החשובה, ובגלל הבקשה הזאת של הבחורה הרבה הצעות ירדו מהפרק. וכך עבר לו זמן מרובה והנערה היתומה עדיין לא התארסה לאיש. באחת העיירות הסמוכות לקוזני'ץ מקומו של המגיד התגורר תלמיד חכם גדול שהיה רבה של אותה עיירה, הוא היה אחד מתלמידו של רבי לוי יצחק מברדיטשוב אדם גדול מאוד בתורה והיה נחשב מאוד בעיני החסידים, והיה גם מקורב למגיד עצמו. החכם הזה היה ממשפחה מיוחסת מאוד ונצר מרבנו יואל סירקיש (בעל הב"ח). אותו ת"ח היה אלמן ואחרי שחלף זמן האבלות של אישתו הוא הגיע לקוז'ניץ ובא אצל המגיד. המגיד הציע לו את קרובת משפחתו היתומה כדי להשפיע על הבחורה שתסכים לשידוך ותסכים להינשא לרב האלמן. המגיד שכנע את הרב שיסכים לשלם תוך חודשיים סך של 300 אדומים (שם של מטבע בימים ההם) ואז יהיה קל יותר לשכנע אותה להסכים לשידוך, ולבסוף הם כמובן התחתנו והבחורה הזאת שהסכימה להתחתן עם רב תלמיד חכם אלמן ובנוסף גם עני זכו לולד אשר האיר את עולם החסידות ונולד להם בעל 'השפת אמת' האדמו"ר מגור, כי כאשר האדם משתדל לקיים קלה כבחמורה ממילא מתקיים בו הפסוק "ואהבך וברכך והרבך וברך פרי בטנך" וכו'.
יהי רצון שנזכה כולנו לזרע חייא וקימא אמן. שבת שלום ומבורך.
הרב יעקב בטונאשוילי הי"ו מלוד
לע"נ: מרת אימי שרה בת ח' ראובן ושמחה אשת סימון
דבורה בת חיים ולובה
מנשה בן רפאל ואסתר
