פרשת וישלח
הפרשה פותחת בפסוק "וישלח יעקב מלאכים לפניו אל עשיו אחיו ארצה שעיר שדה אדם" (כב-ד) יעקב אבינו מתכונן למפגש הדרמטי עם עשיו אחיו, חז"ל מביאים שבשלושה דברים התכונן יעקב למפגש – דורון תפילה ומלחמה. (רש"י)
שולח יעקב לפני המפגש עם עשיו מלאכים להודיע לו "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה" (לב-ו) שואל רבינו בחיי מדוע מדגיש יעקב שיש לו שור וחמור? הרי היה ברשותו צאן רב. ובזמנם לצאן היה חשיבות רבה 'ועשתרות צאנך' (דברים כח-ד) שהיו מעשירות את בעליהם.
מתרץ רבנו בחיי שיעקב אבינו לא רצה להתגרות בעשיו, שהרי לקח יעקב את הברכות ע"י הצאן, כשנשלח ע"י רבקה אימו לקבל את הברכות מאביו יצחק ביקשה ממנו "לך נא אל הצאן וקח משם שני גדיי עיזים טובים ואעשה מטעמים לאביך כאשר אהב" (תולדות כז-ט) לכן לא שלח יעקב להודיע לעשיו שיש לו צאן כדי לא לעורר את לקיחת הברכות. לפני שניפגש יעקב עם עשיו מתפלל יעקב אבינו "אלוקי אבי אברהם ואלוקי אבי יצחק, קטונתי מכל החסדים ומכל האמת, הצילני נא מיד אחי מיד עשיו" (לב-יא) ולאחר התפילה מה שולח יעקב לעשיו? עיזים מאתיים ותיישים עשרים, רחלים מאתיים ואלים עשרים (לב-טו).
שואל רבינו בחיי מה פתאום שולח יעקב לעשיו עיזים ותיישים? והרי הוא לא רצה להתגרות בעשיו בעניין הברכות? אומר רבינו בחיי נפלא, נכון שיעקב לא רצה להתגרות בעשיו, אבל זה היה לפני התפילה, אבל לאחר שיעקב התפלל כעת הוא כבר לא חושש מעשיו, לכן יכל יעקב לשלוח לעשיו גם צאן.
בירושלים היה מעשה לפני שנים רבות על יהודי ת"ח שניפטר בגיל מופלג רבי נחמיה בקר זצ"ל, שהשאיר אחריו עשרה בנים ת"ח מרביצי תורה. כשאישתו היתה לפני לידת הבן הראשון החלה להרגיש לא טוב. הרב נחמיה נסע איתה לביה"ח לבדיקות, הפרופסור שבדק את אישתו אמר לרב שמצבה קשה מאוד בגלל זיהום חריף, והיא חייבת לעבור ניתוח דחוף ומדובר בפיקוח נפש, את הילד אפשר להציל, אמר לו הפרופסור אבל שיקח בחשבון שהוא הבן היחידי שיהיה לו, ואשתו לא תוכל ללדת יותר ילדים. ולפני שחתם הרב נחמיה על הסכמתו לניתוח, נסע למרן החזון איש שמלבד היותו גאון בתורה הבין גם ברפואה.
החזון איש היה לפני תפילת מנחה, הרב נחמיה ביקש ממנו להתעכב טיפה, כי יש לו שאלה של פיקוח נפש, והרב נחמיה סיפר למרן על מצבה הקשה של אישתו, שאל הרב, מה אומרים הרופאים? אמר לו הרב נחמיה שהיא תצטרך ניתוח דחוף, אמר לו מרן אם זה מה שהם אמרו אז חייבים לנתח, אין ברירה אחרת. לפני שניפרד הרב נחמיה ממרן שאל אותו מרן מנחה כבר התפללת? ענה לו שעדיין לא, אמר לו מרן כנס ותתפלל עכשיו ולאחר התפילה תצא לירושלים. לאחר התפילה ניגש מרן החזון איש לרב נחמיה ואמר לו, תוכל לשאול שוב את השאלה מדוע באת אליי? והרב נחמיה שאל שוב, האם לעשות את הניתוח שהרופאים ממליצים, ענה לו החזון איש תגיד להם שלא צריך לעשות את הניתוח, שתלד בלי ניתוח. אמר לו הרב נחמיה לפני מנחה אמרת שאם זה פיקוח נפש וודאי שצרך לנתח וצריך לשמוע לרופאים מה קרה כעת? אמר לו החזון איש באמצע היה משהו "תפילת מנחה" והעיניים שלך עדיין רטובות, ואחר שהתפללת תפילת מנחה עם דמעות אין צורך לשמוע לרופאים.
חזר ר' נחמיה לירושלים ורץ לביה"ח, ניגש לפרופסור ואמר לו שהחזון איש אמר לא לנתח, הפרופסור היה בהלם, לא האמין למשמע אוזניו, לקח את רבי נחמיה ועבר איתו מחלקה מחלקה ונכנס איתו לכל הרופאים הבכירים והראה להם את דו"ח מצבה של אישתו ואמר הפרופסור לרופאים שהחזון איש פסק שלא לבצע את הניתוח. אמרו הרופאים לרבי נחמיה אם אישתך לא תנותח כעת היא בקושי תוכל לשרוד שבועיים אחרי הלידה. השיב להם הרב נחמיה כך פסק לי מרן החזון איש ואני לא מערער על פסיקתו. האשה לא נותחה, עברה בשלום בלידה רגילה וחייתה עד גיל 88 ובנוסף זכתה להביא לעולם עוד תשעה בנים שהיום הם תלמידי חכמים.
ונוהג היה רבי נחמיה לומר שזכה ב"ה לעשרה ילדים, הראשון שנולד היה לפני תפילת מנחה ותשעה הנוספים נולדו אחרי תפילת מנחה.
יהיה רצון שה' יקבל תפילתנו וניגאל גאולת עולם בבניין אריאל בב"א.
שבת שלום ומבורך
ר' אליעזר מושיאשוילי הי"ו מאשקלון
