פרשת ויקהל פקודי
אמרו במדרש (תנחומא הקהל ח) על הפסוק: ״ויאמר משה אל בני ישראל ראו קרא ה׳ בשם בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה״ (שמות לה, ל) ויש להבין מהו ״ראו"? מה יש כאן להתבונן? וגם מדוע הזכיר שם אביו ואבי אביו, שלא כרגילות. וגם נכתב מנויו לעיל (שמות לא, ב), ומדוע נשנה כאן. נאמר במשלי: "אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, אז תבין יראת ה׳ ודעת אלקים תמצא״ (משלי ב, ד-ה). ואמרו על כך במדרש (שיר השירים רבה א, ט), אם אתה מחפש אחר דברי תורה כמטמונים הללו, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכרך. ויש להבין, מהיכי תיתי שהקדוש ברוך הוא יקפח שכרו, והלא אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה פסחים (קיח:) ב״ק (לח:) אפילו שכר חמור בכורות ה:) וכלב פסחים כב.) – ועוד, הלא הכתוב מבטיח שיבין וימצא, וכמו שאמרו (מגלה ו ע״ב) שאם ייאמר לך אדם יגעתי [בתורה] ולא מצאתי, אל תאמן! והתשובה תובן במה שכתב הבינה לעיתים [ח"ב דרוש לג] שלעתים מבקש האדם להבין ענין מסוים ולא הגיע שכלו לעמקו, או שהייתה חסרה לו איזו ידיעה נחוצה להבנת אותו ענין. אל ייאמר שלא מצא, ידע שהיגיעה עצמה היא המציאה ותחשב לו כאלו הבין הענין על בריו. אבל הרבה יותר מכך. לא זו בלבד שיקבל שכר עבור היגיעה, ולא זו בלבד שלעתיד לבוא ילמדוהו כל מה שלא הבין, [כמו שכתב השל״ה הקדוש זצ״ל (במסכת שבועות) בבאור הכתוב ״תורת ה׳ תמימה, מחכימת פתי״ (תהלים יט, ח) אלא שכל דבר שהאדם טורח בו, גם אם לא עולה בידו, משלים הקדוש ברוך הוא חפצו גם אם כעבור דורות – שהנה אמרו במדרש: לפי שמסר חור נפשו לקדוש ברוך הוא. שבשעה שבקשו לעשות את העגל עמד כנגדם וגער בהם, ועמדו עליו והרגוהו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, אני פורע לך – משל למה הדבר דומה, למלך שמרדו עליו לגיונותיו, עמד שר צבאו ונלחם עמהם, אמר להם: במלך אתם מורדים?! עמדו עליו והרגוהו. בא המלך, אמר להם: היכן שר צבא שלי? אמרו לו הרגו אותו הלגיונות. אמר לו המלך: חייך, וחיי. אלו ממון נתת עלי, הייתי פורע לך. עכשיו, שנתת נפשך עלי, כל בנים שיצאו ממך אני עושה אותם דוכסים ושליטים!
חור נתן נפשו שלא יעשו העגל, והרגוהו. התמנה בן בנו להקים את המשכן, שהיה כפרה על חטא העגל (שמות רבה נא, ח) כעת אנו מבינים מדוע אומר להם משה "ראו" – הביטו שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה, ובצלאל זה שזכה להשגות עצומות, ובצל אל היית, ותיקן את את משה בענין המשכן, הביטו שהוא בן בנו של חור! על זה מיישר משה את מבטם של ישראל! וכן מצינו שאברהם אבינו קרא בשם ה' איחה [חיבר] את כל העולם לקדוש ברוך הוא (ב״ר לט, ג. תנחומא לד ב). וכתב הרמב״ם (הלכות עבודת כוכבים פ״א ה״ג) ״שהיו העם מתקבצים אליו ושואלים לו על דבריו, והיה מודיע לכל אחד ואחד כפי דעתו עד שהחזירו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם האמונה, וחבר בה ספרים״ – אלו היינו נשאלים: מה מקור כחו של אברהם אבינו, היינו עונים ודאי שהיו לו כוחות גדולים ועצומים, שהרי היה ״האדם הגדול בענקים״ (יהושע יד, טו וברש״י בשם המדרש). והיה לו כח דבור ושכנוע, כמו שהסבירו (רבנו בחיי שמות יח, א. ״עקדת יצחק״ שער ד ושער טז ריח) מאמרם ב"ב (טז:) שמרגלית היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, וכל חולה הרואה אותה מיד מתרפא. אבל במדרש (תנא דבי אליהו רבה פרק כ) דרשו על הפסוק ״ולא יבושו עמי לעולם״ (יואל ב, מ), [מהו ״לעולם״, אלא שיתכן שיפעל אדם לכבוד שמים ויראה כאלו אינו מצליח. ויבוש. אבל לבסוף יראו הכל ש״הנה שכרו אתו ופעלתו לפניו״ (ישעיה מ, י) לפי שכל אחד ואחד לפי שכרו של אדם אחר בא בעולם – לא גלגל הקדוש ברוך הוא להביא אברהם לעולם, אלא בשכרו של שם בן נח, שנתנבא ארבע מאות שנה על כל הארצות שבעולם ולא קבלו ממנו. בא אברהם בן בנו, והשפיע על המונים.
שבת שלום ומבורך
הרב רפאל טטרוא הי"ו מירושלים
