פרשת "מצורע" תשע"א
"וידבר ה אל משה לאמור, זאת תהיה תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן"
במדרש (ויקרא רבא ט"ז ע"א) מובא:מעשה ברוכל אחד שהיה מסתובב בעירות שהיו סמוכות לעיר ציפורי והיה מכריז ואומר "מי רוצה לקנות סם חיים שמאריך ימיו של אדם ?"רבי ינאי היה יושב בביתו ולומד וכששמע את האיש הרוכל, קרא ואמר:"תמכור לי מהתרופה הזאת. אמר לו הרוכל : לא אתה זקוק לזה ולא אלה הדומים לך, (ת"ח) הפציר בו ועלה אצלו:הוציא לו ספר תהלים והראה לו פסוק שכתוב "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב, נצור לשונך מרע ".
אמר רבי ינאי : כל ימי הייתי קורא את הפסוק הזה ולא ידעתי פשוטו, עד שבא רוכל זה והודיעני מי האיש החפץ חיים לפיכך משה מזהיר את בנ"י זאת תורת המצורע, המוציא שם רע!
הנה אנו רואים כמה מעלה יש למי ששומר את פיו מלדבר לשון הרע ורכילות שאדם כזה זוכה לחיים ארוכים, ומי שלא שומר פיו ולשונו הרי הוא מביא על עצמו נגעים כדוגמת הצרעת על ביתו או על בגדיו או על גופו.
והנה בפסוק הזה : "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב" ישנם כמה דברים שצריך להבין:
א- מה לא הבין רבי ינאי עד עכשיו שחידש לו הרוכל?
ב- מהו כפל הלשון "מי האיש החפץ חיים" ואח"כ "אוהב ימים" הרי החפץ בחיים הוא חי בהם ע"י ימים, ומהו כפל הלשון ימים וחיים ?
ג- למה משתמש בחיים בלשון "חפץ" ובימים בלשון "אוהב" ?
ד- מהו "לראות טוב" ומהו הטוב שמדובר כאן?
והנה להבין זאת צריך להקדים מה שאומרת הגמרא במסכת ערכין
(דף ט"ו ע"ב) רבי אחא ברבי חנינא אומר: מה תקנתו (של אדם) שלא יבאו לידי לשון הרע? אם ת"ח הוא יעסוק בתורה ואם עם הארץ הוא ישפיל דעתו שנאמר :וסלף בה שבר ברוח.
ז"א שע"י שאדם לומד תורה, ומתעסק בה בכל ליבו ונפשו, זכות התורה שומרת עליו ומגנה עליו, שלא יחטא בעוון לשון הרע. עוד יש לומר שהרי לשון הרע מדברים בפה ובלשון, ואדם ע"י שעוסק בתורה בפיו ובלשונו ע"י זה הוא מעלה אותם בקדושה, עד שאינם יכולים לדבר לשון הרע. והנה הפסוק אומר כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרם מרפא ואומרת ע"ז הגמרא :"אל תקרי למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה דהיינו שזה מדבר על לימוד התורה שאדם לומד בפיו אז זוכה לחיים ארוכים כי חיים הם למוצאיהם .
ועל אברהם אבינו כתוב :"ואברהם זקן בא בימים", והסבירו רז"ל שכל ימיו היו מלאים בתורה ובמצוות ולכן נאמר עליו "בא בימים"
עפי"ז יהיה מובן לנו השאלה הראשונה למה כתוב גם חיים וגם ימים לכאורה זה אותו דבר? אלא ללמדנו שע"י התורה יש אריכות חיים אבל לא סתם חיים ארוכים אלא שכל הימים יהיו מלאים בתורה ובמצוות כשם שאצל אברהם אבינו היו ימיו מלאים .
וידוע שבחיים האמיתיים הם לא החיים בעולם הזה אלא החיים בעולם הבא, וע"י התורה האדם זוכה לעולם הבא שזה לא דבר מושג בעולם הזה, ולכן אמר מי האיש החפץ, כמו שאדם חפץ בדבר שלא יכול להשיגו, ניקרא חפץ אבל דבר שיכול להשיג, ומכיר בערכו, ודבר זה קרוב אליו, אין מתאים לומר חפץ, אלא אוהב, ולכן אומר מי האיש החפץ חיים (לעולם הבא) אוהב ימים (העולם הזה) ע"י שאדם ממלא את ימיו בעולם הזה זוכה לחיי העולם הבא, ועם מה אדם ממלא את ימיו בעולם הזה ע"י לראות טוב, כמו שהמשנה אומרת באבות "אין טוב אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזבו.
ועל פי זה יהיה מובן מה חידש הרוכל לרבי ינאי שע"ז רבי ינאי אמר :שעד עכשיו לא הבנתי את הפסוק, שעד עכשיו היה מחלק את הפסוק דהינו:מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב . זה הולך על לימוד התורה , והמשך הפסוק" נצור לשונך מרע ושפתך מדבר מרמה" וכו' זה עניין אחר שהרי מה הקשר לכאורה בין לימוד התורה לבין לשון הרע?
וזה החידוש שהבין רבי ינאי שבאמת איך נזהרים מלדבר לשון הרע צריך הרבה לימוד תורה וענווה וע"י זה נזהרים מלשון הרע.
יהי רצון שבאמת נזכה לחיים ארוכים ולחיי עולם הבא, ושיהיו ימינו מלאים בתורה ובמצוות ע"י "הטוב" התורה שנקראת טוב.
שבת שלום
הרב יוסף יצחק מרילאשוילי הי"ו מחולון
