פרשת דברים
'אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות ודי זהב'
משה רבינו לפני פטירתו מוכיח את ישראל על הדברים הלא טובים שעשו נגד הקב"ה, למען ישמעו ויחזרו בתשובה על מעשיהם, ובפסוק הזה מונה משה רבינו את כל המקומות שהכעיסו ישראל את הקב"ה כמו שפירש רש"י וכן שאר המפרשים, אך הוא כתב זאת בדרך רמז ולא בצורה גלויה מפני כבודן של ישראל.
ה'דעת זקנים' מביא משל על תוכחת משה רבינו ואומר למה הדבר דומה לבן מלך שיש לו שני שרים אחד אוהבו ואחד שונאו, האוהב אומר לו בני הזהר שלא תעשה עבירה, שאביך מלך ודיין ואם ישמע זאת, לא יחוס עליך אלא יהרגך, אך השונא אומר לו בני עשה כל תאוות ליבך, ואל תתיירא כי המלך אביך הוא, ואינך ירא משום דבר, כך משה רבינו שהיה אוהבם אמר לישראל 'השמרו לכם פן יפתה לבבכם' וכו' אך בלעם שהיה שונא ישראל אמר להם 'מה טובו אוהליך יעקב וכו' שכמו שעכשיו אוהליך טובים כך לאחר שתחטאו. ישארו טובים, ועל משה נאמר 'ולמוכיחים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב', כי מרוב אהבת משה לישראל הוכיחם.
וכך מפרש רש"י את הפס': במדבר-על שהכעיסוהו במדבר שנאמר 'מי יתן מותנו ביד ה' וכו', בערבה –בשביל הערבה שחטאו בבעל פעור בשיטים בערבות מואב, מול סוף על מה שהמרו על ים סוף וכו', בין פארן ובין תפל ולבן –הוכיחם על הדברים שתפלו על המן שהוא לבן וכו' ועל מה שעשו בפארן על ידי המרגלים, וחצרות –במחלוקתו של קורח וכו', ודי זהב-הוכיחם על העגל שעשו על רב זהב שהיה להם.
וצריך להבין מדוע משה לא האריך לפרט את החטאים של המדבר והערבה היכן היו, אלא הסתפק להזכירם באופן כללי בלבד? וכן מדוע הזכיר משה שתלונת עמי במן היתה, כי הוא היה לבן, פרט שהוא לכאורה צדדי?
הרבי מליובוויטש בליקוטי שיחות חלק י"ד מבאר שכל הדיוקים בדברי משה (וברש"י) נועדו על מנת ללמד זכות על בני ישראל, למרות שמטרתו העיקרית של משה רבינו בדברים אלו היתה על מנת להוכיח את ישראל על חטאיהם, אך משום אהבתו הגדולה של משה לישראל ורצונו ללמד עליהם זכות שהרי שמר על כבודן של ישראל, שילב בדבריו רמזים לסיבה שגרמה לכל חטא, דבר שגרם להמעיט את גודל חומרת החטאים, וזהו הביאור בדברי משה: במדבר-התלונה של 'מי יתן מותנו ביד ה' וכו' נבעה משום שהיו בתנאי המדבר הקשים, בערבה חטא בעל פעור נגרם משום ששהו בערבה דהיינו בערבות מואב בשכנות לעם שהיה ידוע בפריצותו, וכן התלונה על המן הגיעה בגלל היותו לבן, חיוור חסר צבע, דבר שפגם בהנאת אכילתו, וכן רש"י שאמר שעשו העגל בשבי רוב זהב שהיה להם, שהחטא נגרם בעקבות שפע הזהב שהעניק להם הקב"ה.
מדברים אלו אנו למדים שלמרות שהאדם צריך להוכיח את חבירו שחטא ולגרום לו לשוב בתשובה שלימה, צריך הוא לזכור שהדבר צרך להגיע מאהבה אמיתית ובדרכי נועם, ויחד עם זאת לדון אותו לכף זכות שנאמר 'בצדק תשפט עמיתך' לחפש להצדיק אותו ולא להרחיק אותו חלילה, ובפרט בתקופה זו שצריך להרבות באהבת ישראל.
ובזכות זה נזכה לגאולה השלימה בבנין בית המקדש השלישי בקרוב ממש.
הרב אלירן מושיאשוילי הי"ו מלוד
