פרשת דברים ושבת חזון
ספר דברם נפתח בדברי התוכחה שמוכיח משה רבינו את כל בני ישראל על החטאים שחטאו במשך ארבעם שנה שהיו במדבר.ואלו המקומות שחטו בהן
"במדבר" שאמרו מי ייתן ומתינו במדבר בשבתינו על סיר הבשר וכו'.
"בערבה" שחטאו בבעל פעור שהוא מקום ערבות מואב בעניין שיטים בעצת בלעם הרשע.
"מול סוף" רמז שהכעיסו את ה' בים סוף כשכ' "וימרו עליהם בים סוף".
"בין פארן" עניין המרגלים שהוצאו דיבה על הארץ והם נשלחו ממדבר פארן.
"ובין תופל" שתפלו על המן שאמרו ונפשנו קצה בלחם הקלוקל.
"ולבן" שתפלו על המן שהוא כזרע גד לבן שהיה מאכל רוחני לגוף ולנפש יחד.
"וחצרות" רמז למחלוקת קורח.ומעשה מרים עם משה ואהרן.
"ודי זהב" שחטאו בחטא העגל וכשכ' וכסף הרבתה להם וזהב עשו לבעל.ומפני כבודן של ישראל הזכיר משה את כל המקומות האלה ולא את החטאים.
"ובעל השפת אמת" מגור היה אומר שספר דברים הוא בבחינת תפילין של יד.שכל הפרשיות בהן מרוכזות יחד בבית אחד .ותכליתם לקשר וליחד כשכ' "וקשרתם לאות על ידך".ואפשר לרמוז בזה שתפילין של יד הוא מכוסה כך צריך לכסות ולא לגלות במפורש את חטאיהם של ישראל.
ורבי יצחק מברדיצוב אומר,לא כיוון משה דברים אלו אלא כלפי ישראל אלא כלפי מעלה היה מלמד זכות על ישראל.
ובספר בן איש חי דרשות,מבאר דברי המדרש,עהפ' "מוכים אדם אחרי חן מצא ממחליך לשון" ומביא בשם המהר'ם שיף, עהפ' "הוכח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא" .שאם תוכיח לחוטא אתה תביישו.עכ' תוכיח את "עמיתך" עם שאתך בתומ"צ " שהוא הצדיק ולא התבייש בזה.
ובמדרש "אלה הדברים" "כדבורם דובשן מתוך ועוקצן מר".וצריך להבין מהו הדבש והעוקץ בתוכחות אלו.ונראה לבאר עפ' המשל המובא במדרש על עניין עמלך.
משל למלך שהיה לו פרדס ,והניח שם כלב לשומרו,וראה כי אהובו נכנס לפרדס והכלב רץ אחריו וקרע את בגדיו מעליו.אמר המלך אם אומר לאהובי איך גנבת מן הפרדס אני מביישו ,ולכן אמר ל כמה רע זה הכלב שקרע תא בגדיך ואז הבין שהמלך ראהו.והנמשל כך משה רבינו הזכיר רק את המקומות שבהם נסעו וחטאו.ועכ"ז עשה עמם ה' את כל הטובות וזהו הדבש והעוקץ.
ולמוכיחם ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב ."וה' אלוקי אבותיכם יוסף עליכם ככם אלף פעמים ויברך אתכם כאשר דבר לכם"
שבת חזון
ע"ש ההפטרה חזון ישעיהו" והוא חצי זעם חצי נחמה וכמו החודש אב שהוא ר"ת ארור ברוך עד שאומרים מנחם אב .עד ט'ו באב ומכאן ואילך חודש של שמחה הוא וכדברי השמנה בתענית אמר רשב"ג:לא היו ימים טובים לישראל כטו' באב וכיום הכיפורים.
ובשם הרבי מלובלין אמרו שג' שבתות אלו כנגד ג' הרגלים פסח שבועות וסוכות.דברי ירמיהו בחינת פה- סח ,שהוא כנגד חג הפסח.
"שמעו" כנגד חג השבועות מתן תורה שנא' "דבר אתה עמנו ונשמעה".
"חזון" כנגד חג הסוכות כשכ' בהפטרה. "ונותרה בת ציון כסוכה". ונאמר בסוכות ג' פעמים "שמחה","וששון" "ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה".
"חזון" לשון ראיה,שכל יהודי רואה את בית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו אמן.משל לאב שתפר לבנו בגד יקר וקרעו וכן בפעם השנייה,ובפעם השלישית מראה לו .ולא ניתנו עד שיתקן את מעשיו,ואף שאיהו לא חזי מזליהו חזי.שפעמים מתעורר ליבנו בתשובה.ועניין הבגד הוא תפור עפ' מצוותיו של אדם ומעיד הוא על טיבו שכלו ולבו.
וכתב הרב "בני ישכר" אף שרבים מצדיקי עולם סעו המה למנוחות ועדין לא נבנה בית המקדש ממ' כל חלק נבנה בימיהם וזכותם עומדת לנו וירצ' שיבנה בית המקדש במהרה בימינו אמן."ובונה ירושלים ה' נידחי ישראל יכנס "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".
הרב יעקב בוטראשוילי הי"ו מלוד
