פרשת כי תבוא
"ולקחת מראשי כל פרי האדמה"
לזוג צעיר במרכז הארץ נולד ילד ראשון וכמובן התרגשותם לא ראתה גבולות, שיחקו איתו כל הזמן, קנו לו את כל מה שדרוש להתפתחותו התקינה, יצאו איתו לטיולים ופינקו אותו ללא הרף. חולפים שנתיים, שלוש והילד לא מוציא מילה מהפה. הוריו הדואגים לקחו אותו לקלינאי תקשורת, ממוחה קול ורופא אף אוזן גרון מהטובים בארץ אך לצערם אף אחד לא ידע להסביר מדוע אותו הילד לא מדבר?
בגיל 5 הילד יושב עם הוריו סביב השולחן ואוכל איתם ארוחת ערב, לפתע קם מכיסאו ואמר בקול גדול, המרק הזה לא טעים! ותביאו לי אוכל אחר, אימו המופתעת פנתה לבנה ואמרה לו בהתרגשות אתה יודע לדבר, למה לא דיברת עד עכשיו? השיב לה הבן: לא יודע, עד עכשיו הכל היה בסדר לא היה לי מה לומר…
התורה מביאה לנו מספר מצוות שכל המטרה בהם היא להביא אותנו להוקיר תודה, להביט על הטוב לשים לב למה שיש ולהודות לה' על כך, אחד המצוות היא מצוות הבאת הביכורים שבה נפתחת פרשתנו. מצוות הביכורים מטילה על היהודי חובה להביא את ביכורי הפירות משבעת המינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל שצמחו ראשונים בשדהו לבית המקדש. הטעם להבאת הביכורים היא הבעת תודה לה' יתברך על הברכה שנתן בפירות האדמה, את הביכורים הללו מוסרים לכוהנים ולא מקריבים אותם על גבי המזבח כקורבנות.
יהודי שהשקיע עמל וכוחות רבים בעבודתו וזכה לצמיחת יבול טוב, ברור לו שעליו להודות להקב"ה על הברכה ששלח במעשה ידיו. אך התורה לא מסתפקת בכך שהוא אומר תודה ומביא מפירותיו לה', אלא מבקשת ממנו לתת מהמיטב שבפירות מהראשונים והמובחרים שבהם. יהודי עלול לטעון מדוע אני חייב להביא להקב"ה דוקא את הפירות המובחרים אחרי שהשקעתי בהם ובגידולם עמל ויזע כה רב?! טענה כזו, אומר הרבי מליובאוויטש אינה אלא אשליה ויכולה לצוץ רק כאשר הוא חושב לעצמו 'כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה' וחסרה בו ההכרה שכל השפע בעולם מקורו ברכה האלוקית 'אשר נתת לי ה". די בהתבוננות קלה להבין שטענה כזאת סותרת את האמונה הפשוטה של יהודי ש'כל דבר בא מאת ה" שאם הקב"ה הוא מקור הברכה והשפע בגשמיות, ברור שניתן לו את הביכורים ואת המובחר לאות תודה והוקרה על ברכתו. אמונה זו קיימת אצל כל יהודי בליבו, אך לעיתים מוצנעת היא ונדרש רק לגלותה בכדי שתשפיע על חייו היום יומיים.
דבר נוסף שאנו למדים ממצוות ביכורים: הפירות אינם נשרפים על המזבח בבית המקדש כשאר הקורבנות אלא ניתנים לכהן לאכלה, דהיינו בכדי שהקורבן יפעל את פעולתו אצל הקב"ה נדרש להקריבו ולשורפו על גבי המזבח, אך בכדי שהביכורים יגרמו להקב"ה נחת ותגיע המצווה לידי שלימות נדרש מהכוהנים לאוכלם.
מכאן למדים שגם חיים ארציים כאכילה וכדו' יכולים להתקדש ולהיות חלק מעבודת ה' ממש כמו עבודת הקורבנות, כאשר הוא רותם את צרכיו הגשמיים לקדושה ומביא אותם לבית המקדש, ואכן זה אחד מהחידושים שגילתה החסידות – שאפשר וצריך לעבוד את ה' לא רק בתפילה ובלימוד התורה, אלא גם באכילה, בשתיה ובחיי הפרנסה – בכל מעשיו הגשמיים של האדם.
במובן זה קיימת מצוות הביכורים גם בזמן הגלות ואפי' בחול, כשיהודי אומר מעומק ליבו שכל השפע הרב שיש לו מקורו הוא ברכה האלוקית 'אשר נתת לי ה" – נהפכים כל הדברים הללו לקדושה עד שהשימוש בהם עשוי להיות חלק מעבודת ה'.
ומכיון שבשעת הבאת הביכורים זוכה היהודי לברכה שיכול לקיים גם בשנה הבאה את המצווה ומתוך שמחה כך גם עכשיו נותן הקב"ה את ברכתו שגם לשנה הבאה נוכל לקיים מצווה זו במידה גדולה הרבה יותר מתוך שביעות רצון ושמחה כפי הציווי 'מעלין בקודש'.
כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
הרב אלירן מושיאשוילי הי"ו מלוד
