פרשת במדבר
כל יהודי הוא יהלום
מיסודות האמונה הוא שהקב"ה יודע את ברואיו ואת כל מה שמתרחש בעולמנו בהשגחה פרטית אלוקית, אם כן בוודאי שהקב"ה גם יודע מה אנחנו צריכים, מה חסר לנו, ולמה אנחנו זקוקים, מדוע אם כן עלינו לבקש באופן פרטני כל דבר ודבר? הקב"ה הרי מכיר את כל צרכינו ואת מחסורינו בלי שנצטרך לפרט ולומר לו ולבקש ממנו?
ספר במדבר, הוא הרביעי מבין חומשי התורה ובו מתחיל סיפור המסעות של עם ישראל שרק שנה קודם יצא ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה, בפרשה פונה הקב"ה אל משה ואהרן ואומר להם "שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁפְּחֹתָם לְבֵית אֲבֹתָם בְּמִסְפַּר שֵׁמוֹת כָּל זָכָר לְגֻלְגְּלֹתָם" (במדבר א, ב) הקב"ה מצווה לקיים מפקד אוכלוסין כללי, כל שבט ושבט לפי מקומו במבנה הכללי של המסע, משפחה ומשפחה לבית אבותם, וזו לא הייתה הפעם היחידה שמשה נצטווה לעשות כך.
וכאן עולה השאלה, הרי הקב"ה בוודאי יודע לכמת את המספר של בני ישראל, לשם מה היה לו לצוות את משה לקיים מפקד וספירה מדויקת?
אלא שהתשובה נמצאת דווקא במילה 'שאו' את ראש בני ישראל, למה לא נאמר "תספרו" או "תמנו" את בני ישראל?
אלא שהקב"ה בוודאי יודע בעצמו את הכמות של עם ישראל, אבל המטרה של המפקד הייתה שהספירה וההתפקדות תישא ותרומם את בני ישראל לגבהים חדשים ולא רק תספור, המפקד נועד בעיקר בשביל בני ישראל, יותר מאשר בשביל בורא העולם.
וכמו שאומר הפסוק בספר דברי הימים 'לְךָ ה' הַמַּמְלָכָה וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ', וכן אומר דוד המלך 'וַיָּרֶם קֶרֶן לְעַמּוֹ תְּהִלָּה לְכָל חֲסִידָיו לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל עַם קְרֹבוֹ הַלְלוּ יָ-הּ' (תהילים קמח, יד), הלשון היא התנשאות ורוממות, כך גם כאן "שאו את ראש בני ישראל" כי המטרה היא להרים את הראש, את זקיפות הקומה של עם ישראל, שהיו רגילים במשך דורות ושנים רבות, לעבדות ומרדות במצרים.
ולכן ציווה ה' לעשות זאת על ידי שסופרים כל אחד מבני ישראל כשווה בין שווים, משה רבינו ואהרון הכהן, נספרו באופן שווה כמו היהודי הפשוט, שואב המים וחוטב העצים שבעם ישראל, והספירה שבה כולם שווים, בעצם מראה לנו שכל אחד הוא כמו כולם, וכולם הם כמו אחד, בלי הבדל.
כך גם בתפילותינו, למרות שהקב"ה יודע בדיוק מה אנחנו צריכים, התפילה שלנו נועדה בעיקר בשבילנו, שנדע להוקיר את עזרתו של הקב"ה ולזכור שכל ברכה ושפע שיורד לעולם שלנו הוא מגיע לנו על ידי הקב"ה, ועל ידי התפילה נוכל להתקרב יותר אל הקב"ה, כמו שנאמר תפילות במקום קורבנות תיקנום, והמילה קרבן היא גם מלשון התקרבות אל ה'.
בסופו של דבר המספר הכולל של עם ישראל באותו המפקד הגיע לשישים ריבוא, שש מאות אלף גברים מגיל עשרים ועד גיל שישים, לבד מנשים וילדים.
ידוע שהמילה "ישראל" היא ראשי תיבות המילים: "יש שישים ריבוא אותיות לתורה" אם כך שישים ריבוא זה הסכום של עם ישראל בתחילת דרכו כעם, וזו גם כמות האותיות שיש לנו בתורה הקדושה.
וכשם שבספר התורה כל אות היא חשובה בלי שום הבדל, בין אם תהיה אות חסירה במילה "אנוכי ה' אלוקיך" שבעשרת הדיברות, או במילה "נחש" או "פרעה" בספר בראשית, בכל מקרה ספר התורה יהיה פסול, כך שהערך של כל אות הוא שווה בכל תורה כולה בלי שום הבדל, כך גם אנו כעם אחד לא יכולים לוותר על אף יהודי בעם ישראל, הערך של כל יהודי הוא חשוב בלי כל הבדל מי הוא, כי אחרת אנחנו לא יכולים להיות שלמים עם התואר "עם ישראל".
וכמו בספר התורה, ייתכן ויש אות שהיא מעט מטושטשת או שיש עליה מעט לכלוך שצריך להסיר, כך גם בבני ישראל, יהודי שהאמונה שלו מעט חבויה או מטושטשת, למרות זאת כל אות, כל יהודי, וכל נשמה, הם חלק שווה ובאותה הקדושה וניתנו כולם על ידי בורא העולם, ולכן הם חשובים לו באותה המידה.
מסופר שבאחד הפעמים בשעה שהרבי מלובביץ' עמד בחלוקת הדולרים לצדקה המפורסמת, עברה אישה בגיל מתקדם ושאלה אותו "כבוד הרב אני עומדת בתור כבר לא מעט זמן ואין לי כבר כוח לעמוד, איך אתה מחזיק מעמד ויש לפניך עוד תור ארוך ארוך של אנשים ומצפות לך עוד שעות רבות של עמידה?
ענה לה הרבי "כשסופרים יהלומים לא מתעייפים" כי כל יהודי הוא כמו יהלום, בלי כל הבדל, ולנו נשאר רק ללטש אותו, ולגלות את היוקר והיופי שיש בתוך כל נשמה ונשמה.
לעילוי נשמת הרב בן ציון ע"ה בן אברהם ולאה בטשוילי
הרב אבישי בטשוילי הי"ו מרשל"צ
