פרשת "שמות"
"ואלה שמות בני ישראל" וכו', "ויצא ביום השני והנה" וכו', "ויאמר מי שמך" וכו', אומר רש"י: מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות? אבל רואה שראויים לכך, ע"כ. כששמע אותם, אומרים לשון הרע הבין מדוע אין הם ראויים לגאולה.
וע"ז שואל, ר' מנדל האדמו"ר הזקן מקוצץ, הרי לכל "יהודי טוב" לא מראין מן השמים פגם בבני ישראל, וכיצד הראו דווקא לגואל האמת, משה רבינו את חסרונם.
והשיב ע"כ האדמו"ר מגור בעל "שפת אמת", שדווקא לגואל האמיתי מראים את המכה ואת החיסרון, על מנת שיתבונן וידע כיצד לרפואתה.
וננסה להבין זאת יותר ע"י מאמר הגמ', "שלעולם לא יביט אדם בפני אדם רשע". הבעש"ט אומר שלא הביט בפני אדם רשע מעולם, ולכאורה צריך להבין: הרי אין זה מן הנמנע שלא יביט אדם בחייו ואולי פעם אחת בפני אדם רשע? אלא מסבירים, שכשאדם מסתכל בפני אדם לא משנה אפי' אם הוא רשע תמיד, יחפש את הטוב, הצדקות שבו, ולא את הרשע שבו.
וכן גם אפשר להבין אצל אליהו הנביא זכור לטוב, מדוע הזמין הקב"ה את העורבים, לכלכל את אליהו, הרי לכאורה עדיף לכלכלן ע"י היונים, שהם עופות טהורים, ולא ע"י עורבים טמאים. אך העניין הוא, שאצל צדיקים – עובדי אלוקים, אנו מוצאים שתי דרכים ביחסם אל הרשע:
א. כאשר יראו אדם חוטא ודרכו בדרך חטאים, אז הצדיקים ירדו לעקרו ולאבדו מיד מן העולם ולא ישאו פני כל כופר, לעומת זאת ישנה דרך – ב. הם הצדיקים המכלכלים עניינם במשפט ודבריהם בנחת נשמעים, ושמאלם דוחה וימינם מקרבת, עד אשר ישוב החוטא מדרכו. רבותינו הורו לנו לנקוט בדרך השניה. וכן למדנו ממעשה דר' מאיר בעל הנס, שהיו לו שכנים רעים ורצה להתפלל להרגם. אמרה לו אשתו ברוריה, שיתפלל עליהם שיחזרו בתשובה, וכך היה. ויש בגמ' עוד הרבה מעשים מעניין זה.
כשראה הגאון ר' ישראל מסאלנט זצ"ל, פעם איש אחד שעשה דבר שלא כהוגן, העלה הדבר את חמתו מאוד, עד כדי כך שמקורביו וב"ב, חששו שהדבר יזיק לבריאותו. ביקשו מידידו ר' אליהו מקארטינגא ז"ל שילך להרגיעו. בא אליו ואמר לו: הנה איתא בגמ', כשיצא רשב"י מן המערה כל מקום שנתן עיניו מיד נשרף, יצתה בת קול ואמרה: "להחריב עולמי יצאתם? חזרו למערתכם.[שבת לג:] ולכאורה קשה, ממה נפשך, אם באמת היה צריך להישרף המקום שנתן עיניו, למה התרעם עליו הקב"ה, ואמר: להחריב עולמי יצאתם? ואם לא היה צריך להישרף, אם כך קשה למה באמת נשרף? אך התירוץ הוא כך: אם מביטים בעין רעה, כאשר הביט רשב"י, אז צריך להישרף. אך האמת היא, שאין צריכים להביט בעין כזו, ועל זה התרעם הקב"ה, שרשב"י הביט על העולם בעין רעה ואמר לו: חזרו למערתכם. וכן אמר הגאון ר' אליהו לר' ישראל, שיביט על האנשים בעין טובה ואפ' רשעים. ולפי"ז נבין לגבי אליהו הנביא, שאמנם היה מהקבוצה הראשונה, כמאמרם ז"ל: "אבא אליהו קפדן הוה" [סנהדרין קיג:] לכן ציוה הקב"ה לעורבים לכלכלו, להורות לו שילמד מהם, שאף שהם אכזרים בכל זאת מביאים לך לאכול, וכל שכן שהוא צריך לרחם על ישראל, ותן להם מים שהיה תלוי אז בו. אבל, כדי שילמד מעט ממידת הרחמים, ציוה ה' לעורבים לכלכלו. בדרך זו, חשב הקב"ה, יראה אליהו שאפי' העורבים האכזריים מביאים לו לאכול, וזה למעשה מה שצריך ללמוד מכאן, שכל אחד יסתכל על חברו, אך ורק לטובה ולהיות מתלמידיו של אברהם אבינו, כמאמר הלל: "עין טובה", נפש שפלה ורוח נמוכה, ובמיוחד בימים אלו של מלחמה, אנו צריכים ביותר להיות כאיש אחד בלב אחד, ונזכה למאמר הפס' בהפטרת ירמיהו: "הלוך וקראת באזני ירושלים לאמר כה אמר ה' זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה: קדש ישראל לה' ראשית תבואתה כל אכליו יאשמו, רעה תבא אליהם נאום ה'". נזכה במהרה בבואו של משיח בן דוד במהרה בימינו אמן. בברכת שבת שלום וברכה לכל בית ישראל.
ר' אפרים דניאלוב הי"ו אור יהודה
