פרשת משפטים
פרשתנו גדושה במצוות, אחר המעמד הנפלא והנשגב של מעמד הר סיני בו קיבלנו את התורה, מתחילים למנות את המצוות, כמו שהפרשה פותחת "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"(כ"א, א')
על תוספת האות ו' בתחילה שלא כ' "אלה" אלא "ואלה המשפטים" מביא רש"י שכל מקום שלא כ' בו ו' החיבור בא לפסול את הראשונות, פירוש: להפריד בין הנאמר קודם ולהוריד מחשיבותו לעומת הנאמר אח"כ. כמו לגבי בני יעקב השנויים אחר בני עשו בחומש בראשית (ל"ז, ב' וברש"י שם) שכ' שם "אלה תולדות יעקב" בלי ו' בא להפרידם ולהוסיף חשיבות לעומת השנויים קודם בני עשו. וכל מקום שנאמר "ואלה" בא להוסיף ולחבר עם הנאמר קודם, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני. וגם על זה נאמר מה ששנינו באבות (ו' ג') הלומד מחברו פרק אחד או הלכה אחת או פסוק אחד או אפי' אות אחת, צריך לנהוג בו כבוד.
אך המפרשים (ר"ע מברטנורא ועוד) הקשו: מדוע צריך להדגיש כאן שהכל נאמר מסיני הרי שנינו פסוק מיוחד על זה בתחילת פרשת בהר (ויקרא כ"ה, א') "וידבר ה' אל משה במדבר סיני לאמר" ושם כ' רש"י מה ענין שמיטה אצל הר סיני? (הרי כל המצוות נאמרו בסיני), אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו מסיני" א"כ מדוע צריך לשוב ולהדגיש זאת כאן?
אלא צריך לומר כך: השמיטה היא מצוה שבין האדם למקום, "ושבתה הארץ שבת לה'" כמו ששבת היא אות ביננו לבין הקב"ה כך שמיטה. והיו יכולים לחשוב שרק מצוות שבין אדם למקום הם מסיני, לכך באה התורה והדגישה לנו בפרשתנו שעיקרה היא מצוות שבין אדם לחברו, שגם כאן כולן נאמרו מסיני.
נמצא שעיקר המצוות בפרשתנו הם מצוות שבין אדם לחברו, ובדווקא בתורה מתחילה אחר מתן תורה ממצוות אלו לומר לנו מה מעלתן וחשיבותן, שהכל מתחיל מבין אדם לחברו, וכדברי הגמרא שהתורה תחילתה חסד וסופה חסד.
נביא כמה עובדות והנהגות מגדולי ישראל על היחס שלהם כלפי חלק מהמצוות השנויות בפרשתנו.
•פעם שמע החזון איש יהודי המבטיח לבנו הקטן מתנה אם ימלא אחר בקשתו, מיד פנה לאותו אב והזהירו לבל יוליך שולל את הילד, וכנלמד במסכת סוכה, וכיוצא מפרשתנו "מדבר שקר תרחק" וביחוד בגיל הרך בו משפיע עליהם כל מעשה ומעשה.
פעם באו לבקר בראדין עירו של "החפץ חיים" משלחת נכבדה עבור הישיבה, והשתתפו בא כמה אנשים שבעברם היטיבו עם הישיבה, וכשנכנסו לחדרו של הח"ח פנה אחד ואמר: וודאי הרב זוכר איך בעברי היטבתי עם הישיבה. השיבו הח"ח שהיה מבוגר, שזכרונו כבר אינו כשהיה. בפגישתם היה גם אחד מבאי ביתו של הרב וניסה ליצור הרושם שהח"ח כן זוכר, אך הח"ח בשלו "אינני זוכר" אחר שיצאו, פנה אותו אדם והתנצל על שניסה ליצור הרושם המוטעה, השיבו הח"ח-וכי בשביל הישיבה מותר לשקר? טובת הישיבה אינה מצדיקה לשנות את האמת. "מדבר שקר תרחק".
•יום הזיכרון של הרב ישראל מסלאנט יוצא בכ"ה שבט, היוצא בפרשת משפטים ובדווקא, שידוע שהוא השריש את העניין להיזהר בבין אדם לחברו כמו שנזהרים בבין אדם למקום.
ומסופר: אחד מתלמידיו היה אדם אמיד ואהב לכבד השבת, והפציר בו לבא ולהתארח אצלו השבת, הסכים הרב בתנאי שהרב ינהל את שולחן השבת, וודאי שהתלמיד הסכים מיד. כמובן זירז העשיר את המשרתת בביתם שתערוך השולחן יפה ותכין המטעמים המיוחדים. לאחר התפילה באו לבית העשיר ובשונה מהצפוי מהר הרב מאוד, אמר רק פעם אחת שלום עליכם במקום ג' פעמים, קידש בחופזה, ביקש שיביאו את המנה הראשונה ומיד את השנייה, את הלפתן והקומפוט ללא שום שירים או דברי תורה באמצע. המארח עמד נדהם וניסה לרמוז לרב שיאמר איזה דבר תורה או ישיר נעימה משירי שבת אך ללא מענה. לאחר שסיימו הכל אמר הרב עכשיו נשיר ונאמר דברי תורה, אך קודם קיראו למשרתת. לאחר שבאה אמר הרב שהכל היה טעים בצורה יצאת דופן, ואמר שסיימו ויכולה לילך לביתה. פרצה המשרתת בבכי והודתה לרב באומרה זה תקופה ארוכה שאיננו חוגגים שבת בבית כנהוג, כיוון שעד שאני חוזרת כבר מאוחר ובעוד בעלי אומר קידוש אני נרדמת על השולחן, עכשיו אבא מוקדם הביתה ואשמח עם משפחתי. אמר הרב למארחו: שירי שבת ודברי תורה הם מעלה גדולה, אך לא על חשבון האחר והחלש ממך. שבת שלום
הרב אליהו גגולה
