פרשת אחרי מות קדושים
"קדושים תהיו וכו' …לא תעשוק את רעך"
מבאר בעל ה"אור החיים" הקדוש: "הכונה, להיות שצוה ה' על נוטל ממון חבירו שלא בידיעתו, אל יאמר אדם שלא הקפיד אלא בדרך גניבה, אבל גזילה ועושק אשר ידע האדם בהם אין אזהרה, לזה חזר לצוות גם על נוטל ממון חברו בידיעתו כאונס, ולא גזילת ממון בהחלט לבד אלא אפילו עכבת ממון שכיר אסור. וטעם אומרו רעך, נתכוון לשלול טענת היותו ריעו ובאמצעות זה יתן יד בממונו ויאמר כרע כאח לו, בינו לבין עצמו ימחול לו ולא יחפוץ להענישו, ולצד שאין באזהרה זו אלא משום דברים שבין אדם לחברו, כשהוא מוחל אין עון, לזה אמר "לא תעשוק את רעך"…… עוד ירמוז על דרך אומרם ז"ל כי בני תורה אין להם פרנסתם בעולם הזה וכאומרם (ילקוט משלי) שאמרה תורה מפני מה בני עניים? והטעם הוא שמעתי טעם נכון משם האר"י ז"ל כי אין העולם יכול לסבול רוב הטובה אשר תנתן בשביל הצדיקים, לזה אינו משפיע אלא לבינונים, ודרך שם יהיו נזונים בני תורה, הא למדת שאין העשירים אלא מרזב אשר הוכן להסתפקות הצורך לצדיקים, וצוה ה' לבל יעשוק האדם את ריעו שהוא הצדיק דכתיב (תהלים קכב) למען אחי ורעי ולא יתן לו את חוקו, וזה עושק מפורסם" עכלה”ק.
רואים אנו מדבריו הקדושים מסר חשוב: העשירות שנתן הקב”ה לאדם הרי היא רק כפקדון אצלו וזאת על מנת שיעביר ויתמוך בתלמידי חכמים ההוגים בתורה הקדושה! ואם אינו עושה זאת הרי הוא עובר על איסור מהתורה “לא תעשוק את רעך”!
ובעניין זה יש סיפור על הצדיק הנודע רבי מאיר מפרמישלן, אשר פעם אחת בא אליו יהודי תלמיד חכם עני ובפיו בקשה: הנה ביתו בגרה ואין בידו כסף להוצאות החתונה שעולות לסך גדול מאד של 300 זהובים. שמע הצדיק וכתב לו מכתב לאחד העשירים בעיר אשר לא היו מחסידיו המובהקים של הרבי. ואמר ליהודי הנה לך לעשיר הזה ומסור לו את המכתב והוא יתן לך את כל הסכום הנדרש. אל תסכים לקבל פחות מכך! שמח היהודי ורץ עם המכתב לעשיר. כשהגיע היהודי לעשיר מסר לו את המכתב והנה העשיר מתפלא: מה רוצה ממני הרבי? שאני אתן סכום כסף כל כך גדול? אני אמנם מכבד את הרב אך אינני חייב לו כלום וכל שכן כל כך הרבה כסף! אתן לך עשירית מהסכום וגם זה הרבה מאד! היהודי המופתע לא ויתר: הרב אמר שאתה תיתן לי הכל! השיב העשיר: מדוע הוא פונה רק אלי? אין עוד יהודים בעיר? ולא הסכים לתת יותר.
חזר היהודי לרבי עם תשובתו של העשיר, שמע הרבי ואמר: אם כך העשיר הפסיד את מצוותו! ונתן ליהודי מכתב חדש לכמה חסידים שיתמכו בו ואכן הלך אליהם היהודי וברוך השם הצליח לאסוף את הסכום הדרוש. לא עבר זמן רב והעשיר הנ"ל החל לאבד את רכושו לאט לאט, עד שברבות הימים איבד את כל רכושו! בתחילה לא זכר העשיר את המעשה אך לאחר זמן נזכר באותו יהודי עם מכתבו של הרבי והבין שכנראה זה מהקפדת הרבי. הלך לרבי בפנים נפולות וטען: נכון כבוד הרב שאולי הייתי צריך לתת את כל הסכום לאותו יהודי, אך מדוע עלי להפסיד בשל כך את כל רכושי? מספיק שאפסיד סכום דומה וזהו? ובבקשה מכבוד הרב שיברך אותי שאזכה שוב לעשירות כמקדם.
ענה לו הרבי: בשמים לפני שנשמתי ירדה לעולם פסקו לי עשירות, אך אני ויתרתי וביקשתי שעשירות זו תתחלק לכמה יהודים שהם יתעסקו בכסף ויהיו מעין "בנקאים" השומרים לי על הכסף ובינתיים גם ייהנו ממנו, וכשאצטרך אקח מהם. אתה היית אחד מהבנקאים הללו. וכשסירבת לתת את הפיקדון שהופקד בידך מעלת בתפקידך! לכן הוחלט בשמים להעביר את הפיקדון ליהודי אחר שהוא יהיה הבנקאי מעכשיו והלאה! לכן את הנעשה אין להשיב! כך הסביר הצדיק לעשיר לשעבר.
הנה אנו רואים מכאן את דברי האוה"ח הקדוש שאין הכסף בידי העשירים אלא כפקדון ומרזב שדרכו יורד השפע לתלמידי
החכמים וכמאמר הגמרא שהיתה בת קול שיוצאת ואומרת "כל העולם ניזון בזכות חנינא בני וכו'".
יה”ר שזכות הצדיקים הקדושים תגן עלינו עד ביאת משיח צדקנו במהרה בימינו, אמן!
לע"נ משה בן רפאל ונינט. רחל בת לאה.
חכם יעקב בן חכם אברהם ורבקה.
הרב מיכאל בראל (אלאשוילי) הי"ו מלוד
