פרשת פינחס
חכמים מלמדים אותנו כי הסיבה שנסמכה פרשת בנות צלפחד למניין האנשים שחיו במדבר לאחר הגזירה של המרגלים, היא שעל הנשים לא נגזרה אותה גזירה כיוון שהן חיבבו את הארץ (כו' סד'). ומהיכן הן קיבלו את החיבה לארץ ישראל? זה כתוב פסוק אחרי. 'למשפחות מנשה בו יוסף' – …"לומר לך יוסף חיבב את הארץ שנאמר והעליתם את עצמותי וגו', ובנותיו חיבבו את הארץ שנאמר תנה לנו אחוזה" (רש"י).
מה שחשוב להורים, עובר לילדים. מה שההורים רואים בעיניהם כדבר חיוני ויקר, כך בדיוק הילדים רואים את זה. ההורים דואגים להעביר לילדים שלהם, שאותם הם אוהבים יותר מכל, את מה שהם מאמינים בו. הנה דוגמה אחת לכך.
בתאריך ג' תמוז שנת תשע"ו, לפני שנה וקצת, יצא לאור ספר נפלא בהוצאת 'מכון הספר' – תפארת רפאל, שנקרא 'אדמו"רי חב"ד ויהדות גרוזיה'. הספר מתאר את הקשר ההדוק שהיה בין חסידות חב"ד לבין העדה הגרוזינית. הספר מכיל בתוכו עובדות נפלאות ומחזקות על מסירות הנפש ויראת השמים של אבותינו.
ישנו סיפור אחד בספר שממחיש את גודל המחויבות והאחריות שחשו גדולי הרבנים של העדה על חינוך הילדים והעברת המורשת והמוסרת מדור לדור. את הסיפור הזה סיפר הרב חכם רפאל אלאשוילי זצ"ל בעצמו ממקור ראשון.
בעקבות מלחמת העולם, נאלצו הוא ומשפחתו לנדוד ממקום למקום ומעיר לעיר בתוך המדינה כדי למצוא מחסה ופרנסה להחיות את נפשם. בעקבות כך נאלץ חכם רפאל לעקור מעיר הולדתו 'קולאשי', שבה היה הרב הראשי סבו הצדיק חכם אהרון בוטראשוילי זצ"ל. חכם רפאל היה באותה תקופה בסך הכול בכיתה א'.
בגלל עול הפרנסה והקושי העצום להתקיים מלחם ומים, בני משפחתו הוציאו אותו מהלימודים ושיתפו אותו בעזרה למשפחה באותה שעה קשה. כך עברו עליהם כמה שנים טובות עד שהסתיימה לה המלחמה. כעת היה חכם רפאל סוחר ועובד למחיתו הרחק מעיני סבו היקר שדאג לעתידו הרוחני. לאחר מחשבה מרובה הוא החליט לנקוט במעשה ולעשות כל מה שניתן כדי להחזירו לעיר קולאשי שיהיה קרוב אליו ושיחזור לספסל הלימודים. הוא לא הודיע על תכניתו לאף אחד חוץ ממי שעזר לו להוציא אותה אל הפועל.
כשיצא לעבודתו חכם רפאל לעוד יום רגיל ושגרתי, ציפתה לו הפתעה. הגיע אליו שוטר שהפך לו את הדוכן והחל לצעוק עליו בקולי קולות. 'מה פתאום אתה עובד? אתה רק בן שלוש עשרה. עליך להיות בלימודים'. חכם רפאל היה המום ולא ידע מה לענות, הוא היה ילד בסך הכול. השוטר ציווה עליו להתלוות אליו לתחנת הקרובה. בתחנה הוא החל בחקירתו ושוב חזר על אותן טענות, שעליו להיות בבית הספר ולא בשוק. לפתע נכנס לחדר דודו של חכם רפאל, שהוא הבן של חכם אהרון הסבא. הוא הציע את עזרתו. השוטר אמר לו שהוא מוכן לשחרר אותו בתנאי שיעזוב מיד את העבודה ויחזור ללימודים ולא, הוא כבר יסתדר איתו.
הדוד שידע מכול התכנית, אמר לשוטר שהוא יהיה אחראי לכך שהוא יחזור לספסל הלימודים, וכך הוא זכה לשחרור. הוא נשלח לעיר הולדתו קולאשי, פגש את הסבא וסיפר לו את כל מה שקרה. הסבא אמר לו, שלבית הספר לא יקבלו אותו כי הוא הפסיד הרבה שנים. לעבוד אסרו עליו ולכן הברירה שנותרה לו היא לשבת וללמוד תורה. מבעוד מועד דאג הסבא היקר למלמד חשוב עבור נכדו רפאל. הוא הזמין ושכר במיוחד את שירותיו של חכם מישאל אג'יאשוילי והביאו לעיר רק כדי שילמד עם נכדו. וכך החל ללמוד חכם רפאל עד שהפך להיות למורה צדק לרבים, למגדלור עבור העדה כולה ולרב הראשי של יהדות גרוזיה.
כשנתיים אחרי המעשה הזה, הלך לעולמו חכם אהרון בוטראשוילי. אך את נכדו היקר הוא לא שכח. הוא דאג שיכניסו אותו אליו, בזמן שכל החכמים של העדה מקיפים את מיטתו, יומיים לפני מסירת נפשו לבורא. הוא ביקש מהחכמים שיבחנו אותו. לאחר שהם ראו את בקיאותו הוא ביקש מהם שישגיחו עליו במיוחד ויגדלו אותו בתורה ויראת שמים.
על זה הוא חשב ברגעים האחרונים של חייו. זוהי הייתה משאת נפשו. לראות את נכדו עולה בתורה ויראת שמים טהורה. עד כדי כך זה היה חשוב לו, שהוא יזם ותכנן מבצע שלם כדי להחזיר את נכדו לספסל הלימודים וגם אם היה צריך להזמין חכם אחר מעיר אחרת כדי שישב עם נכדו וילמדו, הוא הסכים. שום דבר לא עצר אותו ולא מנע ממנו להשקיע בדבר היקר לו מכול זה הצאצאים שלו.
וזה הלקח שאנו רואים בפרשה שלנו. ילדים שמשקיעים בהם, זה משתלם. מי זורע בדמעה, קוצר ברינה. הכול חשוב בחיים, בריאות, פרנסה ומשפחה, אבל מעל הכול, חיים של תורה ויראת שמים. מי שיש לו את זה יש לו למה לחיות.
הרב מאיר גור הי"ו מלוד
