פרשת ויצא
״ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה״
מפרש רש״י, יציאת צדיק מן המקום עושה רושם, פנה זיוה, פנה הודה, פנה הדרה. וכן ״באר שבע״ בגימ׳ = 575. יעקב = 182. ״באר שבע״ – ״יעקב״ = 393. פנה זיוה, הודה והדרה = 393.
״ויספר ללבן את בל הדברים האלה״
מה סיפר יעקב ללבן (שלמעט שמו, כולו היה שחור), על כך שאליפז גנב את כל רכושו בדרך.
ומה קרה שם באמת? מספר המדרש אליפז, בנו בכורו של עשו, נשלח להרוג את דודו, יעקב. כשהגיע אליפז ליעקב, ״משך את ידו״, מדוע. הוא פחד מלהרוג את הצדיק, אך אליפז שאל את דודו, ״מה אעשה לציוויו של אבא״? א״ל יעקב ״יש שלי פתרון״, קח את כל רכושי והרי ״עני חשוב כמת״.
הסטייפלער זצ״ל היה אומר, כששאלוהו מה לחפש ב״חתן״. ענה הסטייפלער, אני לא מחפש גאון וחכם, אני מחפש בבחור 3 דברים: א. מידות טובות. ב. שכל ישר. ג. התמדה. ע״ד הדרוש ״משה – שפיר קאמרת״ (מידות, שכל ישר, התמדה).
ששאלוהו, הרי מי שלומד תורה בהתמדה, ע״כ יש לו מידות טובות. ענה הסטייפלער, שמי שלומד תורה, ולא לומד מוסר או עובד על מידותיו, יכול להיות מתמיד, אך ישאר חיה רעה, וראיה מאליפז. אליפז היה למדן, למד אצל יצחק ע״ה, אכן התורה עידנה אותו, אך הוא הפך בסה"כ מרוצח לשודד. בלי התורה הוא היה רוצח. עם תורה, בלי עבודה על מידות, הוא הפך לשודד.
ועוד המשיך, מתמיד ודאי עם הסטענדר מה הבעיה לחיות בשלו״ב. הסטענדר פעם עשה לו פרצוף חמוץ, פעם העיר אותו באמצע הלילה בבכיות, פעם הטריד אותו באמצע לימודו לדברים שונים ומשונים, ודאי שלא. כל מתמיד טעון עבודה על מידות. במה אליפז התלבט? האם לעבור על "לא תרצח" ולא על "כיבוד או״א". מה הוא היה באמצע סוגיית עשה דוחה ל״ת או לא? מה הספק, הרי ברור דלא יעבור על "לא תרצח".
נקדים בסיפור, לפני 100 שנה, היה חי הגאון ר׳ יוסף בלוי, ר״י טלז. באותו זמן באו אליו קומץ של עסקנים, אשר החליטו שהגיע הזמן לעשות חיזוק על ענין השבת, לעשות ועידה עולמית, כנסים, ארגוני חיזוק… ורצו שהרב יכהן כיו״ר הארגון. הרב אמר, שאינו רוצה לשתף פעולה. שאלוהו: האם יש לרב משהו נגד שבת?! ענה: לא. אני פשוט רואה כאן "ציונות"! מה הפירוש. מה עשו הציונות הדתית, העמידו את כל התורה כולה על מצוה אחד, א״י. וכל שאר התורה, הפקירו לחלוטין. והמשיך, ציונות זה לא רק להעמיד על א״י. אלא, אדם שפותח מפלגת "לולבים", האם נעמיד את כל התורה במצוה אחת? מה עם "חינוך הילדים", וכל שאר הבעיות שיש היום, רק "שכן" חשוב? ע"כ הסיפור.
מי היה ה״ציוני" הראשון בהיסטוריה? עשו. עשו היה רדוף אחר מצוה אחת – כיבוד או״א ותו לא. היה מסוגל לרצוח, לבעול עריות וכו', אך כיבוד או״א זה פיקוח נפש בשבילו. והיכן אליפז ירש הדבקות למצוה זו, מאביו! ולכן התלבט כיצד לנהוג!
רבותיי, גם בחברה החרדית ואצלנו, יש אנשים המעמידים חורמה על מצוה אחת ומורים לעצמם היתר לבזות ת״ח, ולספר לה״ר על כל מי שלא משתף פעולה. אוי ואבוי ל״ציונות" הזאת!
״טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר״
״תתי״ – בגימטריא קטנה-ת-4,ת-4,י -1 = 9 = לאה = בגימ׳ קטנה. מתתי – מ = 4, ת = 4, י = 1 = 13 = רחל – בגימ׳ קטנה. וכן אמר לבן ליעקב ברמז, טוב לאה מרחל!
״וישלח יעקב ויקרא לרחל וללאה השדה אל צאנו״
מדוע "אל השדה", כדי לא לגזול דעת בעה״ב. כלומר, כאן רואים עד כמה דעת יעקב היתה אמת, כמ״ש "תתן אמת ליעקב", הישרות והדביקות באמת הצמיחה אותו והביאתו לדרגה גבוהה מאוד ברוחניות.
ישנו סיפור מפורסם על ישרות והליכה בדרך האמת ללא שום סטיה.
ר״י טלז קיבל יו״א טלפון מאת אלמוני המבשר לו כי הוא מעוניין לתרום לו מיליון ד׳ לישיבתו טרם פטירתו מן העולם, אך הוא מבקש מהרב הבטחה לזכות לחיי עוה״ב. הרב סירב להבטיח כן וא״ל, שתרומה זה דבר חשוב, אך להבטיח אינו יכול! יום אחר יום רדף אותו אלמוני אחריו עד שנשבר.
ומה התגלה לאחר מכן? היה אדם שנפטר, ובצוואתו הוריש 15 מיליון ד׳ לישיבת טלז. היורשים טענו כי אביהם לא היה צלול בדעתו והר׳׳י הבטיח לו עוה״ב, ולכן הוא חתם ע״כ. עוה״ד התחייב לביהמ״ש כי הוא יוכיח זאת, בזה שהוא יקליט את השיחות שלו עם הר״י, כאילו שהוא המוריש ז״ל. וכמובן אחרי שהר״י התעקש בישרותו ולא הבטיח. השופט פסק שהכסף אכן מגיע לישיבה, וכי לא היתה כאן שום ראיה. וא״כ מוכח לעין כל, שרק הישרים מצליחים בסופו של דבר!
הרב אילן שמילה הי"ו מלוד
