ר' יעקב מיכאלי בדברי תורה לפרשת 'תולדות'

ר' יעקב מיכאלי בדברי תורה לפרשת 'תולדות'

פרשת תולדות

פרשת השבוע מתארת לנו את תהליך הריונה של רבקה אמנו – "ויתרצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן למה זה אנכי, ותלך לדרוש את ה'" – נשאלת השאלה – ידוע הרי, שבכל הריון קיימות תנועות עובריות. האם תנועה קיצונית ככל שתהיה של העובר, תגרום לאמו לומר משפט כדוגמת "למה זה אנכי" – כל שכן שמדובר בהריון לאחר שנות ציפייה רבות ועקרות ארוכה?
רש"י מביא את דברי חז"ל:
"כשהייתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודה זרה – עשו מפרכס לצאת. דבר אחר – מתרוצצים זה עם זה ומריבים בנחלת שני עולמות".
המחלוקת בדבר נחלת שני העולמות מפורטת יותר במדרש: "כשהיו יעקב ועשו במעי אמן, אמר לו יעקב לעשו – עשו אחי, שניים אנחנו לאבינו, ושני עולמות יש לפנינו, העולם הזה והעולם הבא. העולם הזה יש בו אכילה ושתיה, משא ומתן, לשאת אשה ולהוליד בנים ובנות, אבל העולם הבא אינו בכלל המידות הללו. רצונך טול אתה עולם הזה ואני אטול עולם הבא? באותה שעה נטל עשו בחלקו העולם הזה, ויעקב נטל עולם הבא".
הדברים טעונים ביאור – שהרי מי שעוקב אחר חייו של יעקב אבינו, רואה שפע גשמי רב ברשותו של יעקב אבינו. גם לשון הברכה שקיבל מאביו יצחק: "ויתן לך האלוקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש" – מדברת בעיקרה על השפע הגשמי שיהיה בחייו. יעקב אבינו מתברך בחיים טובים. ובאמת, לפי דברי המדרש, כשהוא שב מבית לבן עם נשיו, ילדיו וצאן ורכוש גדול – עשו אחיו שואל אותו –אחי! מניין לך כל הרכוש הרב הזה? לא אמרת שאתה נוטל את חיי העולם הבא ואני את חיי עולם הזה?
רבותיי, התשובה לשאלה ברורה – יעקב אבינו התברך בענייני עולם הזה, והוא אכן שב מבית לבן עם רכוש רב. אך השאלה המתבקשת היא – מהי מטרת הרכוש?
עשו השתמש ברכוש לצרכי העולם הזה, אולם יעקב אבינו השתמש בכל רכושו כצינור מקשר לעולם הבא – כלומר, רכושו היה אמצעי, דרכו הוא השיג השגות רוחניות.
כל ענייני העולם הזה נוצרו כדי שישמשו כלים לעבודת השם. תפקידנו בעולם הזה הוא ללמוד ולדעת מהו המינון הנכון שבכל דבר גשמי, והפיכתו לכלי מקשר לעבודת השם.
נכון הדבר גם לגבי הנאותיו החומריות של האדם – אי אפשר לנתק את כוחות הגוף מכוחות הנפש. התורה לא חפצה בכך שאדם ימית או ידכא את אחד מכוחותיו, שהרי אם כן, מדוע מלכתחילה אלוקים ברא את אותו כוח. כאשר החומר משתלב עם הרוח והרוח עם החומר בצורה ובמינון הנכונים – כך אדם מגיע לשלמות ומשיג את ייעודו בעולם.
אם נשים לב, למילה "טעם" יש שתי משמעויות: א. טעם של הנאה – הנאת החיך והגרון. ב. הסבר וסיבה למשהו מסויים.
בכל התענוגים הגשמיים בעולם מתקיימות שתי המשמעויות: יש את הטעם – הנאת החיך והגרון, ויש את הטעם – הסיבה וההסבר מדוע אותו דבר גשמי קיים בעולם.
המאבק בין יעקב לעשו הוא, האם חוץ מהטעם (הנאת החיך והגרון), יש גם טעם (הסבר וסיבה). ההתבוננות הפנימית שלנו צריכה לבדוק האם אנו נעצרים בהנאה ולא חושבים על המשמעות והסיבה, או האם אנו מעניקים משמעות לכל דבר ופעולה שאנחנו עושים. גם יעקב נתן כח וחשיבות לטעם – "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" – אבל הוא נתן טעם לטעם, הוא חיפש בכל דבר את המשמעות, התכלית והייעוד– "והיה ה' לי לאלוקים".
ההשגה הגבוהה ביותר של האדם בעבודת השם שלו – היא לחבר בין שני הטעמים – את הטעם התחתון של ההנאה הגשמית, עם הטעם העליון והכוונה העליונה ביצירתו ובבריאתו.
ר' יעקב מיכאלי הי"ו מאשדוד

Write a Comment

Your e-mail address will not be published.
Required fields are marked*