פרשת אחרי מות
תפילה מתוך צער ועומק הלב
אמרו חז"ל (ברכות ו:) כל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרתו. גם אם קורה בחיים שאדם מאבד התלהבותו בתפילה, אבל אם יקבע לעצמו מקום, מובטח לו שה' יהיה בעזרו ולא עוד אלא כשמת אומרים עליו הי עניו, הי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו.
יש להתבונן לכאורה מה עשה אדם זה כדי לזכות למדרגה זו, וכי משום שהגיע לבית הכנסת וקבע מקום לתפילתו וזוכה ונקרא עניו וחסיד, ועוד להבין השכר המובטח לו שכל הקובע מקום לתפילתו אלוקי אברהם בעזרו, ולמה רק אברהם ומה עם יצחק ויעקב?
להבין את זה יש פסוק בתהילים 'נדיבי עמים נאספו עם אלוקי אברהם' (מז-י) דרשו חז"ל (סוכה מט:) אלוקי אברהם ולא אוזכר אלוקי יצחק ויעקב שהיה תחילה לגרים, אברהם אבינו היה נדיב כי היה הגר הראשון בעולם, והוא נידב את כל עצמו לקב"ה. להבין את זאת מה הבדל בין גר לשאינו גר, כתב הרמב"ם מהלכות מלכים פרק י' שגוי יכול לקיים את כל המצוות ולקבל עליהם שכר, חוץ משתי מצוות, שבת ומילה. ואכן ידוע המדרש, שאברהם אבינו קיים את כל התורה, עוד לפני שנתגייר. אם כן, מה משתנה בגר שמתגייר? אלא שאברהם אבינו כאשר נטל לולב בעודו גוי הוא קיים מצווה לה', כשנתגייר הוא נידב את עצמו לה', ומעתה נקרא עבד לה' וכל מעשי ידיו לה', ועל זה אמר התנא באבות 'תן לו משלו שאתה ושלך שלו' (אבות ג-ז).
לכן, הקובע מקום לתפילתו מבין שזהו חלקו של הקב"ה ואלוקי אברהם בעזרו שייך לראשון שנידב עצמו לקב"ה. ולפי זה בימנו שבטלו הקורבנות הרי נישאר לנו התורה והעבודה נגד קורבנות. נצייר לעצמנו יהודי ממוצע אוהב תורה שרוצה בכל כוחו ללמוד תורה, בא אחרי יום שלם של עבודה, מוציא גמרא מהארון ומתחיל ללמוד, כמה זמן שרק יכול, והנה אחר כמה דקות העיניים מתחילים להיעצם לאט לאט והראש נשמט על צדו, אומר לעצמו אשב קצת על הספה על מנת לנוח מעט ובזה לכאורה נגמר הלימוד לאותו יום. הסיפור מוכר לכולם, ומה ניתן לעשות כנגד זה? יצייר אדם לעצמו ברגע שניגש ללמוד הגמרא כמה זמן חשב לעצמו לקבוע, האם חצי שעה או שעה ושיידע לו שהזמן הזה כולו קודש לה', וזה כמו קורבן עולה שעולה כליל לה'. ואז העיניים מתחילים לבעור מקדושה, ויאמר לעצמו מה כבר יכול להיות מהעייפות לא מתים, ומקסימום במקרה הכי גרוע אמות על קידוש ה', ויזכיר לעצמו את דברי הגמרא שאין דברי תורה מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם, שנאמר 'אדם כי ימות באוהל', אם בן אדם יתחיל ללמוד מתוך החלטה ונחישות כזאת בוודאי שלימוד התורה יראה אחרת, גם אם התינוק יתחיל לבכות באמצע, או שהאשה צריכה עזרה דחופה, הרי הוא הקדיש את השעה הזו לה'. קורה שפעמים שלאדם יש כאב בלבו מכל מיני סיבות, פעמים מתוצאה של פרנסה, חינוך הילדים, בריאות וכו'… ידע לו האדם שנמצא במצב שהוא דואג למעשה זה יהלום וצריך לדעת איך להשתמש בו.
מסופר על הגאון ר' ברוך בער, שבילדותו פעם אביו היכהו על מעשיו. התחיל התינוק לבכות, באמצע הבכי נטל הילד סידור והתחיל להתפלל תפילת מנחה בכוונה גדולה. שאל אותו אביו מדוע אתה מתפלל דווקא עכשיו? ענה לו בנו, הרי ממילא אני בוכה ועדיף שאני ינצל את הדמעות לתפילת מנחה בכוונה, למעשה הדמעות הם יהלומים. אומרת הגמרא אף על פי ששערי תפילה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו! (בבא מציעא נט.) אם כבר בוכים עדיף לנצל את זה לתפילה מעומק הלב.
ועוד דוגמא ביום הכיפורים הגברים עומדים בתפילה בקדושה וטהרה בחיל וברעדה, ואילו הנשים פעמים רבות נאלצות להישאר בבית עם הילדים הקטנים, אותה אישה שנשארה בבית במקום להגיע לבית הכנסת מרגישה בליבה, אומללה על זה שלא ניתן לה להתפלל ביום הקדוש, אם היא לוקחת את הסידור ומתחילה להתפלל לה' ומידי פעם אף מורידה דמעה, אין לשער ערכם של דמעות אלו, שאישה באותו רגע יכולה לפתוח את כל השערים.
ניתן ללמוד כמה חשוב תפילה ברצון ובדמעה שיכולים לפרוץ את כל המחיצות.
יהי רצון שה' יקבל את תפילתנו ויגיד די לצרותינו בביאת משיח צדקנו, אמן.
חכם שלום טטרואשוילי הי"ו מאשדוד
לע"נ אביתר בן רפאל ואסתר טטרואשוילי
לע"נ מלכה בת רפאל ואסתר בוטראשוילי
