פרשת כי תשא
האמונה בכל מצב:
פרשתנו מלאה כתמיד בלקחים ומוסרים מתוקים מנופת צופים. אולם ברשות הקוראים היקרים אעמוד דווקא על עניין די צדדי המוזכר בדברי האור החיים הקדוש (שמות ל' יג') בפרשתנו, בשל היותו יסודי ואקטואלי תמיד.
פעמים רבות אנו רואים את מידת הדין שולטת, ולא פחות ולא יותר ביחס לצדיקים שהיינו מצפים שלרום מדרגתם יהיו מוגנים, או לכל הפחות האחרונים בתור להיפגע. אך לא ציפינו שהם יהיו בשורה הראשונה.
מה שקורה הוא שאם רואים אדם שהיה נחשב לצדיק נפטר בדמי ימיו בטרם עת, יהיו שתי קבוצות אנשים שיגיבו כל אחת מהן בצורה שונה: יהיו את אלו שייקחו זאת כפגיעה בהבנה היסודית כי לצדיקים מיועד שכר עצום (עליו נאמר "עין לא ראתה אלוהים זולתך" דהיינו מלבד הקב"ה אף אחד לא יודע מה מצפה להם) ומכאן יוכיחו שאין חלילה שום תועלת בהליכה בדרך ה' כי בסוף כולם "חוטפים". לעומתם תהיה הקבוצה השנייה, שירננו עליו. כנראה שאותו אחד שנפטר אמנם היה מוחזק ביננו לצדיק, אך מעצם העונש ניתן להוכיח כי הפנימיות שלו לא הייתה טהורה, וכנראה הוא היה שחקן מוצלח מדי שהצליח לצוד את כולנו ברשתו, וכעת יצאה האמת לאור.
בא האור החיים הקדוש, ומפרש על דרך הרמז את הוראת התורה בעניין: "כי תשא את ראש בני ישראל " – אם הנך רואה שאחד שהיה נחשב לראש וחשוב (מבחינה רוחנית) איננו, כי נשא ולקח אותו האלוקים. דע לך כי זה "לפקודיהם" – מלשון חיסרון. דהיינו עם ישראל מחמת מעשיהם, צריכים לעבור טלטלה כלשהי שתחזיר אותם לדרך הישר, ותנקה מהם את הלכלוך שדבק בהם, לכן הקב"ה לפעמים לוקח אדם גדול שאיכותו וחשיבותו רבה, כדי שחלילה לא יבוא חרון אף על כלל ישראל. וזה כי הקב"ה רוצה לשמור על ריבוי האוכלוסין של עם ישראל. ואחר תובנה חשובה זו מסיים האור החיים הקדוש, לא יהרהרו הציבור לא אחר הקב"ה שהוא המסלק, ולא אחר האדם המסתלק. וכמאמר הפס' "לא דרכי דרכיכם ולא מחשבותי מחשבותיכם".
פעמים רבות צצות להן שאלות בענייני אמונה, כיון שאנחנו מאנישים את הקב"ה (מלשון האנשה, מתייחסים אליו כבן אנוש). וכך צצות להם טרוניות וטענות מכאן ועד להודאה חדשה. אך אני הייתי מציע לכל אחד מאתנו שחווה בחייו התמודדויות וקשיים כאלו ואחרים (ואין מי שלא, ואם יש מי שטוען שהכל חלק אצלו, שיודיע לי ואני אוכיח לו שגם הוא מתמודד) להתבונן בנקודות הבאות:
א- אמר פעם אחד מגדולי האדמורי"ם שאדם מבקש דבר מחברו יש לכך שתי תשובות כן ולא. כך אצל הקב"ה לא תמיד התשובה היא כן.
ב-נוסף על כן האם אנו באמת מושלמים שמגיע לנו הכל. יש לנו מין הנחת יסוד שמגיע לנו הכל, עליה אנו מעמיסים את כל האמוציות והתסכולים שלנו. וכי אנו עושים את כל המוטל עלינו, כדי לקבל את כל השפע שהתורה מבטיחה למקיימים את מצוותיה.
ג-מהיכן אנו יודעים כיצד ואיך סבל כזה או אחר העובר עלינו, מונע דברים קשים יותר? והקב"ה ברוב רחמיו מביא לנו קושי מינורי כדי שלא נקבל את "המכה הגדולה".
ברצוני לשתף אתכם בסיפור אישי. לפני מספר שנים יצאנו בערב בדיקת חמץ להורי שיחיו על מנת לחוג בחיק המשפחה את ליל הסדר. שחזרנו לביתנו בלילו השני של חול המועד, לתדהמתנו אנו פותחים את המקרר ומרגישים שהמוצרים כלל לא קרים. חשבתי לפחות אנסה את המקפיא, אולי שם המוצרים שמרו מחמת הצפיפות על הקור. תוך כדי חשיבה, אני פותח את המקפיא ורואה שכולו מופשר. ואסביר למה אני מתכוון שאני אומר כולו. ערב חג, זהו זמן שהכיס פתוח ומטבע הדברים מרבים בקניות של צרכי החג. בפרט בחג כמו חג הפסח, בו הכל צריך להיות חדש ובכשרות מהודרת. כל הבשרים, העופות, הדגים והחלבי ועוד, הכל הלך לפח. עוגמת הנפש הייתה עצומה, קניות בסכומים גדולים נזרקו אחר כבוד לפח. אך הייתה נקודה שחיזקה אותנו מאוד. ברוך ה' שזה הלך על שווי כספי, ולא חלילה בריאות וכדו'. כך התבוננו וחיזקנו את עצמנו. ובכל חושך שהוא תמיד יש את נקודת האור – הקב"ה שלח לנו ברוב רחמיו וחסדיו גם כיסוי חצי מעלות המקרר חדש (ונזכיר לטוב את שכנינו היקרים שעזרו לנו בינתיים באכלוס המצרכים הבסיסיים).
איננו יודעים חשבונות שמים, אך בל נשכח כי אנו נמצאים בידיים הטובות ביותר, בידיו האמונות של אבינו הרחום והאהוב שיש לו הכל. אל נא ניתן לשאלות כאלו או אחרות, לקרר את האמונה ולתת לכל מיני רעיונות מוטעים מקום שביתה בליבנו.
שבת שלום
הרב מיכאל מירון הי"ו מבית שמש להרצאות/חוגי בית 0504150251
