שבת פסח
לשונות גאולה
והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם" (שמות ו, ו-ז).
הגמרא במסכת נדרים מספרת על ר' יהודה ברבי עילאי, שהעיד על עצמו שכאשר היה שותה ארבעת כוסות בליל הסדר היה נאלץ לחגור את ראשו (לחבוש את ראשו) מפסח ועד שבועות וכמאמר הגמ': "אי טעימנא אלא קידושא ואבדלתא וארבעה כסי דפסחא וחוגרני צדעי מן הפסח ועד עצרת", כלומר, לר' יהודה היה כאב ראש שנמשך שבעה שבועות.
לכאורה, דבר זה אינו מובן, וכי איזה יין נתנו לו לשתות לר' יהודה?! כמה אחוזי אלכוהול היו באותו יין שגרם לו כאב ראש שנמשך שבעה שבועות? ומה קרה בחג השבועות שפתאום הפסיק לו כאב הראש? האם במאכלי החלב יש תכונות מרפא?!
אלא שיש להבין את דברי ר' יהודה, שכידוע בדברי האגדה בתלמוד טמונים סודות גדולים ונפלאים אשר ניתן להפיק מהם לקח ומוסר.
ארבעת הכוסות שאנו שותים בליל הסדר הם כנגד ארבעה לשונות של גאולה. ומסביר הגר"א בספרו "אדרת אליהו" שגאולת מצרים נעשתה בשלבים ולכל שלב ניתן לשון גאולה.
"והוצאתי" – הפסקת השעבוד והעבודה בחומר ובלבנים. מבואר במסכת ראש השנה ששלב זה התחיל כבר בראש השנה שלפני יציאת מצרים, בשלב זה הקב"ה בעצם הוציא את העבדות מתוך עם ישראל, חופשה בת חצי שנה ניתנה לכל העובדים על חשבון פרעה.
"והצלתי" – בשלב השני בעצם עם ישראל יוצא מסטאטוס של עבדים, מעמד אחר ניתן לבני ישראל, כעת הם בני חורין. שלב זה התרחש בליל היציאה באכלם את בשר הפסח.
"וגאלתי" – בשלב זה ניתנה ההרגשה בתוך כל אחד מעם ישראל שהוא אינו תחת שלטון של רודן או מדינה כלשהיא אלא יש לו עצמאות משלו וכלשון התורה "ואולך אתכם קוממיות", היה זה כאשר פרעה ביקש מהם לצאת אך עם ישראל סרב לצאת בלילה אלא ביום שנא': "בעצם היום הזה".
"ולקחתי" – השלב הרביעי הינו קבלת התורה בהר סיני, בשלב זה מתגבשים בני ישראל להיות עם, יש להם משהו שמאגד ומאחד אותם – התורה הקדושה. "היום הזה נהיית לעם", לא בארץ ישראל ולא במצרים, אלא במקום מדבר ושממה, מקום בו אין מדינה ואין לאום, שם הקב"ה עיצב את עם ישראל.
נמצא אפוא, שארבעת השלבים הם מעין "צ'קים", שטרות התחייבות, ששלושה מהם נפרעו כבר במצרים ואילו הצ'ק הרביעי נפרע במתן תורה, לאחר שבעה שבועות.
בליל הסדר אנו שותים את הכוס הראשונה בתחילת הסדר, כוס זו היא כנגד "והוצאתי", הבטחה של הקב"ה שאכן נפרעה להפסקת השעבוד.
את הכוס השניה שותים בסוף "מגיד" והיא כנגד "והצלתי", אכן עם ישראל כבר בן חורין ואיננו עבדים לפרעה ועל כן יש לשתות כוס יין.
ממשיכים בסדר, עושים סעודה, לא לפני שטועמים את המרור לזכר המרירות של אבותינו במצרים, ובסוף הסעודה שותים את הכוס השלישית כנגד "וגאלתי", כסימן לכך שאין אדון לראשינו אלא עם ישראל אדון לעצמו – "ובני ישראל יוצאים ביד רמה".
והנה מגיעים לכוס הרביעית שלפני ההלל שהיא כנגד "ולקחתי", בשלב זה עם ישראל קיבלו את התורה, אך את קבלת התורה אנו לא מציינים בליל הסדר אלא בשבועות, נמצא שאנו שותים לחיי צ'ק שייפרע בעוד שבעה שבועות… ופה מגיע הכאב ראש של ר' יהודה, כאשר יש חירות ללא תורה אז מתחיל כאב ראש, עצמאות ללא מעצורים משמעותה פריקת עול, חיים ללא הכוונה נכונה הינם סרי טעם וגוררים בעיות, כאשר חייו של יהודי אינם מלאים ומוקפים במצוות אזי הם מלאים בבעיות. לכן אמר ר' יהודה שכאשר היה שותה 4 כוסות בפסח תקף אותו כאב ראש, כי כשעם ישראל יצאו ממצרים עדיין לא קיבלו את התורה, וזוהי תקופה מאוד מסוכנת, לכן הלכו במדבר ולא מצאו מים, היה צורך לתת להם "חוק ומשפט", ברגע שיש "חוק ומשפט" זה גורם לכך ש"כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך" ובכלל זה גם כאב הראש של ר' יהודה.
לע"נ יוסף בן ח' מנשה הנו' מן שרה
ר' יוסף אלאשוילי הי"ו מלוד
