Posts From זיזובי משה
התמ' סימון יוסף ג'אנאשוילי בדברי תורה לפרשת 'מקץ וחנוכה'
מקץ וחנוכה הרמב"ם בסוף הלכות חנוכה פרק ד הלכה י"ד פוסק: היה לפני האדם נר ביתו (נר של שבת) ונר חנוכה – נר ביתו קודם משום שלום ביתו. ומסיים הרמב"ם
ר' גבריאל יצחקי בדברי תורה לפרשת 'ויגש'
פרשת ויגש וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וכו' וכו'. מַהֲרוּ וַעֲלוּ אֶל אָבִי. וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו, כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף וכו', רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד. וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ וכו'. פֶּן תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ
ר' יוסף מודזגברישווילי בדברי תורה לפרשת 'וישב'
פרשת וישב פרשת וישב יוצאת בקביעות קודם ימי חנוכה ויש לרמוז בזה טעם שהנה תרבות יוון נתייחדה בזה שהבליטו את היופי החיצוני וניסו לקלקל את ישראל מבחינה רוחנית ולא חפצו
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויחי'
פרשת ויחי יעקב שיכל את ידיו כשעמד לברך את מנשה ואפרים. הוא הניח את יד ימינו על ראש אפרים הצעיר דווקא. יוסף ניסה להעיר לאביו, באומרו: "לֹא כֵן אָבִי, כִּי
הרב יצחק אדרת בדברי תורה לפרשת 'וישלח'
פרשת וישלח "במה תפקידו של יהודי" סיפר פעם מרן החזון אי"ש לאחד מתלמידיו "יהודי עני היה שהממון לא מן המצוי באמתחתו, קשה יום היה עד מאוד והשגת מזון לבני משפחתו
הרב גבריאל מירלא בדברי תורה לפרשת 'ויצא'
פרשת ויצא ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה וללבן שתי בנות.. ויעבוד יעקב ברחל שבע שנים.. ויהי בבוקר והנה היא לאה, ויאמר אל לבן מה זאת עשית לי הלא ברחל
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויגש'
פרשת ויגש בהפטרת הפרשה (יחזקאל לז) הקב"ה מצווה את הנביא לכתוב על שני גזרי עצים את השמות 'יהודה' ו'יוסף': "קַח לְךָ עֵץ אֶחָד, וּכְתֹב עָלָיו לִיהוּדָה… וּלְקַח עֵץ אֶחָד וּכְתוֹב
הרב אילן שמילה בדברי תורה לפרשת 'ויגש'
פרשת ויגש ״ולא יכלו אחיו לענות אותו״ אומרת הגמ׳ במס׳ חגיגה: אוי לו לאדם, מה יענה ביום הדין כשיבוא הקב׳׳ה וידון כל אדם לפי מה שהוא. יוסף, קטנם של שבטים
הרב גבריאל מירלא בדברי תורה לפרשת 'וארא'
פרשת וארא נאמר בפרשה: "לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים" (ו-ו) אמר ר' יעקב שמשון משיפיטובקה
ר' אליעזר מושיאשוילי בדברי תורה לפרשת 'וישב'
פרשת וישב פרשת וישב מתארת בדרמטיות את המאורעות והניסיונות שעברו על יוסף הצדיק. יוסף, יתום מאימו רחל למד תורה אצל אביו שחיבבו מאוד, נער זך וטהור, שחונך על ברכי אביו
