ויקרא
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'שמיני'
פרשת שמיני בפרשתנו התורה מגדירה את בעלי החיים הטמאים: "כל הולך על כפיו בכל החיה ההולכת על ארבע, טמאים הם לכם". רש"י מפרש: "כגון כלב, דוב וחתול". ולכאורה, הלוא רוב
הרב יוסף מודזגברישוולי בדברי תורה לפרשת 'צו'
פרשת צו 'צו את אהרן לאמר' (ו-ב) אין צו אלא לשון זירוז מיד ולדורות, אמר רשב"י ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש חסרון כיס. במסכת עבודה זרה (יח.) מסופר כשחלה
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'צו'
פרשת צו בזוהר בפרשתנו נאמר: "מי שעוסק בתורה אינו צריך לא לקרבנות ולא לעולות, שהרי התורה עדיפה מהכול". הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) הקשה על כך: וכי לומד תורה פטור מקרבנות,
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויקרא'
פרשת ויקרא ידוע שכל מילה בתורה צופנת בתוכה אין-ספור משמעויות נסתרות, וכן הוא גם באשר לכל אות ותג בתורה. המחשה לכך מופיעה במילה הראשונה של פרשת השבוע, ויקרא, שהיא גם
הרב מיכאל בראל בדברי תורה לפרשת 'ויקרא'
פרשת ויקרא "ויקרא אל משה "…'” אדם כי יקריב מכם קרבן לה'” וגו' ידוע הפירוש מדוע במילה "ויקרא" האות אלף היא קטנה (זעירא) מכיוון שמשה רבינו בענוותנותו לא רצה להראות
חכם שלום טטרואשוילי בדברי תורה לפרשת 'ויקרא'
פרשת ויקרא עיקר מטרתם של הקורבנות בהגדה אנו אומרים: בנה לנו את בית הבחירה לכפר על כל עוונותינו בקורבנות שיוקרבו שם, שואל הרב החיד"א:מאחר ובית המקדש כיפר בעבודות שבו על
הרב מאיר מושיאשוילי בדברי תורה לפרשת 'בהר בחוקותי'
פרשת בהר בחוקותי "וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ, אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו". (ויקרא כה, יד). "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹקֶיךָ, כִּי אֲנִי ה' אֱלֹקֵיכֶם".
הרב ברוך ציקואשוילי בדברי תורה לפרשת 'בהר בחוקותי'
פרשת בהר בחוקותי התיקון להנהגת תלמידי ר' עקיבא עומדים אנו בסוף ימי הספירה, מתחילים לחוש את אווירת חג השבועות הקרב ובא, זה הזמן לעצור ולהתבונן רגע מה אנו לוקחים מימי
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'בהר בחוקותי'
פרשת בהר בחוקותי בפרשתנו התורה מצווה לשמור את שנת השמיטה: "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'". הזוהר משווה בין מנוחת הקרקע בשנת השמיטה, אחרי שש שנות העבודה, לשחרור עבד עברי בשנה השביעית.
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'אמור'
פרשת אמור התורה מצווה: "וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה, אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד". רש"י מפרש: "נוהֵג בנקבה, שאסור לשחוט האם והבן או הבת, ואינו נוהג בזכרים, ומותר לשחוט האב
