שיחה של הרבי מלובביץ
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויקהל פקודי'
פרשת ויקהל פקודי כשהתורה מסכמת את תרומות המשכן היא מתארת את התורמים במילים "וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ". הרמב"ם משתמש בביטוי הזה בבואו להגדיר את מי שמוסרים עצמם לעבודת הבורא:
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'כי תשא'
פרשת כי תשא פרשתנו מתארת את מסירת לוחות הברית למשה: "וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת". המילה "כְּכַלֹּתוֹ" נכתבה בכתיב חסר (בלי ו'), ויש כאן
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'תצוה'
פרשת תצוה הגמרא קובעת שה"ונהפוך הוא" אינו עיקרו של נס פורים, אלא זה היה תוצאה של הנס העיקרי, שהוא "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". הדבר מעורר תמיהה: וכי עליית מרדכי
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'משפטים'
פרשת משפטים הגמרא קובעת: "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה", ומונה כמה סיבות לכך. הדבר דורש הסבר: הלוא צדקה היא נתינה מוחלטת; האדם נותן את כספו ונפרד ממנו לנצח; בעוד
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'תרומה'
פרשת תרומה למילה תרומה שני פירושים: הפרשה והרמה. כאשר יהודי הפריש מממונו לעשיית המשכן, בכך הוא קידש את ממונו. קודם לכן זה היה ממון של חולין, ועכשיו עצם הפרשת הכסף
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'יתרו'
פרשת יתרו במעמד הר סיני הייתה התגלות אלוקית מופלאה, שבה כל יהודי ראה את הקב"ה עצמו יורד על הר סיני ונותן את התורה לעם ישראל. וכך הקב"ה אומר לעם ישראל
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'בשלח'
פרשת בשלח קריעת ים סוף התחוללה כאשר משה נצטווה להרים את מטהו ולנטות את ידו על הים. על-פי תרגום יונתן היו חקוקים על מטה משה שמו הגדול של הקב"ה, עשר
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'וארא'
פרשת וארא בפרשתנו התורה מציגה את משה ואהרון בשני פסוקים סמוכים, אך בסדר שונה: בתחילה נאמר "הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה אֲשֶׁר אָמַר ה' לָהֶם, הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'בא'
פרשת בא בליל ט"ו בניסן, בחצי הלילה, הִכה ה' את בכורי מצרים, במכה העשירית והאחרונה, שאחריה יצאו אבותינו ממצרים. בתיאור המכה הצפויה נאמר: "וּלְכֹל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשֹׁנוֹ,
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'שמות'
פרשת שמות כאשר יצא משה לדרך ממדיין למצרים, על-פי ציווי ה', לקח את אשתו ובניו "וַיַּרְכִּבֵם עַל הַחֲמֹר". לכאורה אין כאן דבר מיוחד הזקוק לפירוש, אולם רש"י, שעניינו לפרש את