שיחה של הרבי מלובביץ
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'מצורע'
פרשת מצורע הזוהר בפרשתנו מביא את הפסוק בשיר השירים: "אַל תִּרְאוּנִי, שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת. שֶׁשְּׁזָפַתְנִי הַשָּׁמֶשׁ, בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי". הזוהר מסביר שהדברים נאמרים מפי כנסת ישראל בתקופת הגלות. "אל תראוני"
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'תזריע'
פרשת תזריע פרשת תזריע מפרטת את דיניהם של נגעי צרעת הפוקדים את האדם. הנגעים האלה לא היו מחלה רגילה, אלא נגעים מיוחדים שבאו כעונש על חטאים מסויימים. רש"י מביא שני
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'צו'
פרשת צו אחד הקרבנות המפורטים בפרשת צו הוא קרבן תודה, המובא כהודיה על נס. על אילו דברים מביאים קרבן תודה? מפרט רש"י: "על דבר הודאה על נס שנעשה לו, כגון
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'ויקרא'
פרשת ויקרא סדר היום במשכן ובמקדש החל והסתיים בהקרבת קרבן התמיד. זמן שחיטתו הוא (רמב"ם תחילת הלכות תמידין ומוספין): "קודם שתעלה החמה, משייאור פני כל המזרח". זמן שחיטת תמיד של
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'פקודי'
פרשת פקודי שולחן שבת פיקודי כאשר התורה פותחת את סיכום מלאכת המשכן היא מכנה אותו "משכן העדות". רש"י מפרש: "עדוּת לישראל שוויתר להם הקב"ה על מעשה העגל, שהרי השרה שכינתו
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'תצוה'
פרשת תצוה לאחר שהמן הוביל את מרדכי בתהלוכה ברחובות שושן והכריז לפניו "כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר הַמֶּלֶךְ חָפֵץ בִּיקָרוֹ", המגילה מספרת: "וַיָּשָׁב מָרְדֳּכַי אֶל שַׁעַר הַמֶּלֶךְ". הגמרא (מגילה טז,א) מפרשת:
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'תרומה'
פרשת תרומה בפרשתנו מתואר גילוי השכינה על ארון הברית: "וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת, מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת". גם בפרשת נשא מופיע תיאור דומה: "וּבְבֹא
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'משפטים'
פרשת משפטים לחודש אדר יש ייחוד לעומת כל חודשי השנה – היותו חודש של שמחה. חז"ל קבעו (תענית כט,א): "משנכנס אדר מרבין בשמחה". לא מצאנו הוראה כזאת אפילו בחודשים שבהם
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'בשלח'
פרשת בשלח בסוף הפרשה מסופר על מלחמת עמלק בישראל: "וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם". רש"י שואל מדוע פרשה זו מופיעה בצמידות למריבת מי קדש, שבה בני ישראל התלוננו "הֲיֵשׁ
שיחה של הרבי מלובביץ לפרשת 'בא'
פרשת בא יציאת מצרים הייתה ב"חיפזון", כפי שנאמר בפרשתנו, על דבר קרבן הפסח: "ואכלתם אותו בחיפזון". כך נאמר גם בספר דברים: "כי בחיפזון יצאת מארץ מצרים". בגמרא ובמדרש מוסבר שהיו
